כדור אבוד: הסדרה הזו של נטפליקס היא למעריצי טניס בלבד

לצוות שיצר את הלהיט "פורמולה 1" ניתנו כל הכלים כדי לשחזר את התוצאה גם על מגרש הטניס: כסף, צוותי צילום ואישורי כניסה נדירים אל אחורי הקלעים - אבל המכונית הזו צריכה להיכנס דחוף לאזור הטיפולים כדי להפוך למכונית מרוץ.

"ברייק פוינט", סדרת הדוקו־ספורט החדשה של נטפליקס, התיישבה ביציע של המשחקים וסבבי הגרנד סלאם ב-2022 ועקבה אחר הכוכבים העולים בענף (הכוכבים הגדולים כנראה יקרים מדי), אבל היא לא מצליחה לרגש כמו שעשתה אחותה הגדולה.

הסדרה היתה אמורה לעלות ליתרון כבר בתחילת ההשוואה. טניס הוא ספורט ברור ומובן יותר מהפסיכומטרי שהצופה צריך לעבור כדי להבין את חוקי הפורמולה 1. גיבוריו לא קבורים בתוך כלוב המכונית והקסדה, וההזדהות איתם אמורה להיות חזקה יותר.

ההפקה לא היתה יכולה לבקש הגרלה נוחה יותר מאשר להתחיל לרתק את הצופים בעונה הזו, שבה הטניסאי מס' 1 נובאק ג'וקוביץ' מסורב להיכנס לטורנירים, בערך כמו שהוא מסרב לחיסונים - ועם תליית המחבטים של האייקונים רוג'ר פדרר וסרינה וויליאמס.

אבל ההפקה שעשתה את הבלתי ייאמן והפכה לטלנובלה מרגשת את הספורט המוטורי המרוחק והבלתי נגיש, יורדת מהמגרש הטלוויזיוני כשהיא מפסידה לאחותה המקורית. הקסם ש"פורמולה 1: דרייב טו סרבייב" הוא שבפעם הראשונה ניתנה לצופים הזדמנות להבין איך הקרקס הזה מתנהל - ולהתאהב בו.

לאן שלא הסתכלת ב"פורמולה", ראית תחרות יצרית: בין יצרניות הרכב שכולנו מכירים, בין שני הנהגים בתוך הקבוצה, בין הצלחה קבוצתית לאיבה אישית, וכמובן - על המטרה הנכספת להיות הנהג הטוב ביותר. כל עונה עסקה בציפיות ובאכזבות שמתרסקות אל הצמיגים בצד הדרך, בתמרונים הפוליטיים בתוך הקבוצות, ובסיכון אמיתי של כל נהג למות בזמן ששאר החבר'ה ממשיכים הקפות.

טניס לא יכול להתחרות בזה: הדרמות הגדולות מתרחשות בעיקר במוחם של השחקנים. ל"ברייק פוינט" יש בעיה בדוושה של הריגוש - גיבורי הסדרה לא ממש מחדשים מעבר לעובדה שספורט יחידני הוא קשה.

לא סתם החליטו היוצרים שהפרק הראשון ייפתח במעקב אחר הבאד בוי האוסטרלי ניק קירגיוס, היחיד שיכול לסחוף בשל הסיפור ה"מקנרואי" שלו: השילוב המושלם בין וירטואוזיות לבין ראש דפוק, שמונע ממנו להבין איזו מתנה הוא קיבל ולמה הוא עדיין לא פתח אותה. ועדיין, הדוקו "מקנרו", שעלה לאחרונה, מעביר הרבה יותר את נפשו של פרא האדם בספורט הלבן.

חבל שהסדרה לא מצליחה לחמוק מהקלישאות של כל ספורט יחידני, סטייל "האויב הכי גדול שלך זה אתה!". לאורך דקות ארוכות, בראיונות למצלמה, הם מסבירים את המוכר והידוע ששמענו עשרות פעמים מאנדיוני.

הווידויים הם החלק המעיק בסדרה, ולכן הוקפצו לראיונות שחקני חיזוק בדמות כוכבי העבר מריה שראפובה, אנדי רודיק ומרטינה נברטילובה. דווקא ההצצות הקטנות בין הראיונות, ליחסים בין השחקנים לבין המשפחות והמאמנים ולקושי של נשים במקצוע להקים משפחה ולהישאר בטופ, עושות את העבודה.

לחובבי טניס ישראלים מדובר בממתק. הספורט הלבן לא מסוקר אצלנו מעבר לכמה דקות פה ושם - בטח לא ברמת הצילום והמציצנות ש"ברייק פוינט" מביאה - אבל על פי חמשת הפרקים ששוחררו לצפייה (חמישה נוספים יעלו ביוני), זו לא סדרה שתשאב אליה "בלתי מעורבים".

"ברייק פוינט", נטפליקס