מסך מפוצל

האם יכול להיות שריבוי הפיגועים הפך את הציבור לאדיש? הייתכן שדם של אזרחי מדינת ישראל, שנשפך על רקע לאומני, הוא כבר שיגרה שאפשר להתייחס אליה כמכה קלה בכנף של סדר היום? אם בוחנים זאת לפי שלושת הערוצים המרכזיים, ערוץ 1, ערוץ 2 וערוץ 10, מקבלים תשובה מעורבת, שבחלקה, לדעתי, מעוררת תחושה שנעה בין מדאיגה לעצובה.

אתמול בצהריים עשה מפגע ערבי את מה שהטיפו לו מנהיגיו ויצא לרצוח יהודים. הוא הצליח לדקור שלושה (שניים מהם פצועים קשה) במרכז הארץ (ראשון לציון), לאור יום, ולמרבה הצער, לא כל הערוצים חשבו שיש בכך עניין חדשותי, לפחות לא מיידי, ובטח לא נרחב. לעסוק בסיפור הזה בשעות מאוחרות יותר, במסגרת תוכניות האקטואליה והחדשות, בשעות הערב, זה מובן מאליו, אך מה צריך לעשות בשעת אמת?

ובכן, בעיניי לפחות התשובה פשוטה - לתת לצופה את התמונות מהשטח, את הפרטים, את התגובות להתרחשות המדממת, כדי להדגיש את חשיבות האירוע, גם אם מדובר בפיגוע המי יודע כמה שאנו עדים לו בתקופה האחרונה. במשך חודשים התעלמו בערוצי הטלוויזיה מטרור האבנים, זה שהתרחש ביהודה ושומרון ובירושלים, וכעת, אחרי שהתעוררו נוכח הגל הרצחני הנוכחי, מתחילים בהדרגתיות לחזור לאחור, כפי שהוכח אתמול.

מדרגות העניין היו ברורות מאוד: ערוץ 1 דיווח מהשטח ארוכות, גם כשעה אחרי שהסתיים האירוע (פינוי הפצועים וההשתלטות על המחבל), ערוץ 10 פיגר מעט אחריו, וחזר די מהר ללוח השידורים הרגיל, וערוץ 2 חי בבועה שלו והמשיך לשדר כאילו לא קרה דבר, לפחות לא דבר מספיק חשוב. ההתעלמות הזאת מביכה, חטא שמן הסתם נשכח, כנראה עד ששעון הספירה לאחור לתחילת "מהפכה במטבח" יתאפס.

אחרי הכל, שידור חוזר של אחד מפרקי "בוס בהסוואה" נוח יותר לעיניים שלא רוצות להראות את המציאות הנדרשת על מסך הטלוויזיה בשעה קשה של פיגוע. כנראה צריך להגיע למכסה מסוימת של הרוגים כדי שבערוץ 2 יחליטו שעליהם לעשות את עבודתם.

תזלזלו בו כמה שתרצו, אבל לפחות הפעם ערוץ 1 האפור, על שלל התקלות הטכניות שלו, הוכיח שהוא עדיין יודע עבודה חדשותית מהי - קצת יותר טוב מהערוצים המסחריים הנוצצים.

העבר על המדף

היסטוריה למכירה, ערוץ ההיסטוריה, YES, 22:10

עוד עונה של שיעור ההיסטוריה האלטרנטיבי כבר כאן. חנות המשכון של משפחת הריסון נפתחה שוב בפני הצופים, כדי להציג בפנינו פיסות היסטוריה אמריקניות מסקרנות (חלקן פחות). בראש עומד "הזקן", אבי המשפחה ריצ'רד, ולצידו הבן ריק, הנכד קורי והעובד צ'אמלי, כולם מפליאים בידע ההיסטורי שלהם. הם מצליחים להפוך את העבר, הקרוב והרחוק, לקליל ומעניין, לא רק שהם שוקלים אם לקנות ממוכר נלהב את השברולט קאמרו המפוארת שלו משנת 1969 או רובה ממלחמת האזרחים, אלא גם אם מדובר בחתימה של אחד מנשיאיה הראשונים של ארה"ב או בספר מתפורר מהמאה ה־19.

"הזקן" וריק אחראים על הרגעים המשעשעים, בזכות שילוב של ידע רב והומור ציני, אך עדיין שומרים על רצינות גמורה כשזה מגיע לסגירת עיסקה, כי כסף הוא עדיין שם המשחק. בסך הכל מדובר ב־25 דקות של הנאה, בלי לאמץ את הראש אבל עדיין למלא אותו בידע.