לפני הכל - דיסקליימר: "ארץ נהדרת" היא תוכנית הסאטירה הטובה בתולדות המדינה, והסליחה מראש עם חובבי "ניקוי ראש". כבר 19 שנים (נכון, היא חגגה 20 שנה ממש לאחרונה, אבל טכנית עלתה לשידור בסוף 2003) היא מגייסת את מיטב הקומיקאים בארץ לשרטט תמונת מצב מטורללת, משעשעת ועגומה של ישראל המשתנה של שנות ה-2000, ובעונות המוצלחות שלה די בלצפות בה על פני מהדורות החדשות בכדי לקבל מושג אודות הלך הרוח החברתי, הפוליטי והתרבותי המקומי.
על כשרונם של משתתפיה אין עוררין, וגם כותביה המתחלפים והקבועים נותרו מושחזים, גם בשנים בהן הם מוצאים עצמם מתחרים בשולפי פאנצ'ים מהירים ומיומנים בטוויטר ויתר רשתות חברתיות. היא הכניסה לז'רגון הישראלי שלל מטבעות לשון, בנתה קריירות קומיות וחירבה אספירציות פוליטיות, כל זאת כשהיא מצליחה לא לעצבן (מדי) את צופיה. גם אם לא אחת היא הואשמה בשמאלנות יתר (וכותביה לא ממש מסווים את מיקומם על המפה הפוליטית ואת האג'נדה שהם מגויסים לה), היא עדיין משמרת מעמד קוצנזוס בקרב צופי קשת 12, שסולחים לה על נקיטת צד אחד בשם הקומדיה. או בקצרה: אף ביקורת טלוויזיה לא תשנה את העובדה שמדובר בתוכנית המוצלחת והעקבית ביותר שעל מסך הטלוויזיה שלכם כבר כשני עשורים.
ואחרי שלב הקומפלימנטים, אפשר להגיד את האמת: העונה הנוכחית של תוכנית הסאטירה של המדינה לא ממש נחשבת אחת מהטובות בתולדותיה - בדיוק להיפך. האשימו זאת בעייפות חומר טבעית ולגיטימית שמגיעה אחרי ארבע מערכות בחירות. אולי זו מערכת הבחירות החמישית והמנומנמת שחווינו לאחרונה, על אווירתה הכללית והיעדר הבהילות, שחלחלה גם אל תסריטי התוכנית. בכל מקרה, הסיבה לא משנה.
העונה הנוכחית, כפי שהמחיש הפרק ששודר אמש, פשוט לא מוצלחת - לא במונחי כתיבה ולפעמים, וזה משונה מאוד לומר זאת על צוות קומיקאים ושחקנים מדויקים כל כך, גם במונחי ביצוע.
פרק השבעת הממשלה החדשה ששודר אתמול, ואין דרך קלה לומר זאת, לא מתקרב לאלה שקדמו לו בשנים עברו. סביר להניח שיש קשר ישיר בין המיאוס הכללי של הציבור הישראלי בנעשה בפוליטיקה ובין מידת העניין שמערכון של "ארץ נהדרת" יכול לייצר בימים אלה, אבל זה לא מסתכם בכך. בסופו של דבר קומדיה, פארודיה וסאטירה תפקידן - לצד הגחכה והצבעה על עוולות, הוא להצחיק. וקשה לחשוב על מישהו שהתגלגל מצחוק אמש מול מסך הטלוויזיה בעודו צופה בחברי הממשלה הבאה, וזה באמת לא משנה באיזה צד של המפה הפוליטית הוא ממוקם.
סמוטריץ' לובש המדים הגדולים עליו במספר מידות (שעדיין מבוצע נהדר על ידי גאיה באר גורביץ') משעשע למדי, אבל אריה דרעי של יניב ביטון (המוכשר ללא עוררין) לא מחדש מדי, ובסך הכל מדובר באותן בדיחות אופורטוניזם פוליטי ונוכלות שכבר הכרנו.
נתן זהבי חובב השערוריות וההשעיות מרגיש חיוור אל מול גרסת המציאות. איימן עודה של יובל סמו לא דומה ממש לדבר האמיתי (דבר חריג עבור מאפרי ארץ נהדרת, שנוטים לדייק עד שבמקרים מסוימים אי אפשר להבדיל בין החיקוי למקור).
חברת הכנסת הטרייה טלי גוטליב מסתמנת כדמות מעניינת בעלת פוטנציאל קאלט, אבל נכון לעכשיו היא טרם הוטמעה בתודעה הישראלית כדי לעורר עניין רגשי של הצופים בה. ויריב לוין, ובכן, יובל סמו חקיין נהדר, אבל כשהדמות שהוא מחקה אפורה כל כך, גם לו לא נותרת ברירה אלא לשעמם מעט.
והיו גם מערכון הירידה מהארץ החביב ולא יותר, שהציג את הבחירה של השמאל המבועת באופציית המגורים בין יוון לגרמניה; קטע שירה קרינג'י במיוחד שהציג הקבלה לא ממש מתבקשת בין נשותיהם של הנבחרים ובין הספייס גירלס (למה תוכניות סאטירה מתעקשות לכפות על צופיהן קטעי שירה מביכים? זו תעלומה טלוויזיונית עתיקת יומין), ויכולנו לשרוד גם בלי הנוכחות של אירית רחמים ואופירה אסייג בתוכנית, שתי נשים שלא לגמרי שלטו בסדר היום השבוע. בטח ובטח גם לא המערכון על קוונטין טרנטינו והסטטוס הכבר-לא כל כך חדש שלו כהורה, שהרגיש שייך ללפני שתי עונות.
זה לא אומר שאפשר להספיד את מהדורת החדשות האלטרנטיבית של המדינה. היא עדיין ביתם של מבצעי ענק ושל תסריטאים מבריקים, שבמשך שנים השפיעו על נקודת המבט והשפה הישראלית, ואתם יכולים להודות להם אפילו על ביטויים כמו "פתט", "שקר כלשהו" או "היוש", שהפכו שגורים בפי כל. ובדיוק בגלל זה אפשר להאמין לכך שהיא תספוג ביקורת שטוענת שהעונה הזו היא, כאמור, בין הגרועות בתולדותיה. והיא אפילו לא מאתגרת מספיק בכדי לחשוב על משפט סיום שנון או מתוחכם מדי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו