אם יש דבר שנתגעגע אליו מיום הבחירות, זהו האיסור הגורף שמוטל על ערוצי הטלוויזיה לראיין פוליטיקאים. בגלל איסור תעמולה משודרת, מתנקה לפתע המסך לאורך יום אחד מחברי כנסת ומשרים, מדפי המסרים שלהם ומהוויכוחים העקרים שהם מנהלים בשידור.
הבעיה שלנו היא שפוליטיקאים מכורים למצלמות. מספיק היה לראות ברגע שנסגרו הקלפיות שלשום כיצד דודי אמסלם, מירי רגב, מאי גולן וכמה אחרים דפקו ספרינט לאולפנים, אחרי שמפלגתם החביאה אותם במקפיא כל תקופת הקמפיין. והם התרגשו כל כך, כמו מכורים שלא קיבלו זמן מסך שלושה חודשים.
תהיתם פעם איך ייתכן שכמעט בכל תוכנית טלוויזיה בשנים האחרונות, בלי קשר לשעת השידור או לערוץ, מתארח איזשהו פוליטיקאי? מה מושך את עורכי התוכניות להזמין אליהן באובססיביות ח"כים ושרים בכל הזדמנות, גם כשאין באמת משהו מעניין לדבר איתם עליו? למה הם תמיד שם - בחורף, בקיץ, בריאליטי, בחדשות, בספורט או אצל גיא פינס? התשובה ברורה: הם שם כי הם סלבס, והמחשבה היא שהצופים מעוניינים לצפות באנשים מפורסמים גם כשאין להם משהו חשוב לומר.
אם בניינטיז פוליטיקאי (בייגה שוחט) שישב במעגל של דן שילון וחבש תרבוש היווה דוגמה להידרדרות של בית המחוקקים, היום הטלוויזיה והפוליטיקה כבר צועדים יד ביד. הח"כים מירב בן ארי ושלמה קרעי מתחזקים פינה קבועה בתוכנית הצהריים של קשת, איתן כבל נפלט מהמליאה היישר ל"חי בלילה", ואילו יגאל גואטה מתזז בין תחקירים לריאליטי.
התנודות הללו, מהטלוויזיה לכנסת ובחזרה, כל כך שכיחות כי לכולם מכנה משותף - משלי יחימוביץ' ויאיר לפיד עד ינון מגל ושרון גל: כולם היו או עדיין בכנסת, אוהבים מצלמות, נהנים להשמיע את קולם, ובעיקר מתים על זה שמדברים עליהם. ממש כמו סלב מצוי, הם עוברים מסלול שמעצב אותם עבור המיינסטרים.
קחו לדוגמה את מיקי זוהר, שהפך מרואיין מבוקש בזכות היותו פרובוקטור חסר מעצורים. אך כדי לשדרג את מיתוגו ולהשיג מקום של כבוד במיינסטרים הוא הבין שעליו להתמתן. ומה קרה מאז? זוהר הפך בן־בית של ממש בערוץ 12, חבר קבוע בפאנל שידורי הבחירות, מרואיין שכיח בתוכניות האולפן - וגם מעודד פעיל של בנו אליאב, שניצל את הזוהר של אבא כדי לדהור לזכייה ב"הכוכב הבא".
החל ממוצ"ש הקרוב זוהר גם ישתתף בעונה החדשה של "המטבח המנצח VIP", וזו תהיה התחנה הסופית במסלול הסלבריטאות שלו. הוא מצטרף לרשימת פוליטיקאים ארוכה שנשאבו לריאליטי - מדודי אמסלם ב"מאסטר שף" ואורן חזן ב"האח הגדול", עד סתיו שפיר ב"הזמר במסיכה" ונאווה בוקר ב"הישרדות" - והסחף רק יגבר בעתיד.
כי פוליטיקאים הם סלבס במובן הרע של המילה. ממש כמו אביבית בר־זוהר או ליהיא גרינר, גם חברי הכנסת ברובם המוחלט הם נרקיסיסטים שמכורים לחשיפה, שרוצים לשלוט בשיח הציבורי ומעוניינים שיעצרו אותם ברחוב, יצטלמו איתם ויעריצו אותם. הם מבינים שהדרך לתהילה הזו עוברת בטלוויזיה.
אם בעבר פוליטיקאי היה שואף להיזכר כמדינאי או כמנהיג, היום נדמה שאנשים לא הולכים לפוליטיקה כדי לשרת את האזרח אלא כדי לשרת את עצמם ולהתפרסם. רק ככה יזמינו אותם לעוד ועוד תוכניות, והם יקבלו לידיהם עוד כוח ושררה מתוקף היותם דמויות קבועות על המסך.
משדרי יום הבחירות ובכלל, כל הערוצים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו