אי אפשר לחשוב על תזמון יותר ממזרי לדחיית שידור הסרט התיעודי על רוני דניאל, שנועד לציין שנה למותו, מאשר סבב לחימה שהתלקח בעזה בתחילת החודש. אבל זה קרה, והאירוניה קפצה בלי מצנח ממסוק קרב כשעשרות גנרלים במיל' ישבו באולפן והתאמצו בכוח להיכנס לנעליו של הפרשן המיתולוגי. הם לא הצליחו כי נעליו של רוני דניאל הן נעליים צבאיות של מפקד מורעל בכיתת כוננות שלא חלץ אותן 30 שנה.
זה היה סבב ראשון בלעדיו. לכל פרשן ופרשן שביקר באולפנים היתה נקודת תורפה - רובם ניסו לפסוע בדרכו, אך איש לא הצליח להיות רוני דניאל. לבסוף צה"ל הכריע את הלחימה מהר מדי, זאת אומרת - לפני שהספקנו לאתר יורש ראוי לפרשן הצבאי של חדשות 12.
עכשיו, כשהשטח שקט, קיבל הסרט "רוני" שיבוץ מחודש ושודר אמש (שלישי) בערוץ 12. זו היתה "חבצלת" (כפי שמכנים זאת בתקשורת) מושקעת ומקיפה באורך שעה, אשר סיכמה בהרחבה את חייו ומותו של דניאל. חייו, כך עולה, סבבו סביב העבודה. המרואיינים שהספידו אותו היו ברובם כוכבי הערוץ - מיונית לוי וברהנו טגניה, דרך מפיקים ועורכי וידאו ועד כתבים צבאיים כמו כרמלה מנשה. הם ידעו לספר על הקולגה והחבר, ולתבל באנקדוטות מהעבודה המשותפת, אך סיפוריהם היו מוגבלים.
סרטה של ציפי ביידר הבטיח לחשוף את "הסיפור שלא הכרתם", אולם התרכז בשחזור מסעות חייו בדגש על הקריירה, ובשימוש בחומרי ארכיון מרובים. דווקא משפחתו נשארה מחוץ לסרט (למעט אזכורים לטרגדיות), וגם נרשם מחסור רציני במרואיינים לא מעורבים. יש לכך משמעות, כי רוני דניאל כפי שהוצג בסרט הפך לדמות שעיצבו עבורנו לצורכי הנצחה. מטרת היצירה היתה להעצים את הפרסונה המיליטנטית והאהובה שגילם בחדשות, ולא לחשוף בטעות סיפור מסתורי וקשוח.
אין מה להתלונן על קשת, שבחרה לשדר סרט שכזה אצלה. דניאל היה יותר מעוד פרשן, הוא ליווה את מציאות חיינו במשך כשלושה עשורים. ישראלים רבים העריכו אותו, הקשיבו לו וסמכו עליו; דור של עיתונאים הלך בדרכו. זאת אומרת, בהחלט ראוי להעניק לו כבוד ומקום בזיכרון הלאומי.
עם זאת, קיימת בעיה אחרת - "רוני" הגיע אלינו מייד אחרי ראיון ארוך ששידרו לאחרונה בחדשות סוף השבוע עם משה נוסבאום, ובתום מסיבת פרישה מתוקשרת של רינה מצליח מ"פגוש את העיתונות", ובתקופה שבחדשות מציפים אותנו בתיעוד טיולי אקסטרים של דני קושמרו. זה נותן תחושה שהטאלנטים של חדשות 12 הפכו לגדולים יותר ומפורסמים יותר מהחדשות שעליהם הם מדווחים.
תוסיפו למגמה את הסרטים שעשו על עצמם אסי עזר ואחרים, את התוכניות על אדיר מילר או רותם אבוהב, ואת העובדה שאין שעת שידור שבה לא מראיינים באחת מהתוכניות טאלנט כלשהו של קשת - ותקבלו ערוץ שמתעסק בעצמו הרבה יותר מדי.
רוני דניאל, כך העידו חבריו בסרט, לא התחבר לפולחן האישיות הנ"ל. בחייו הוא לא היה נלהב להתראיין, הקפיד לא לחשוף בפומבי טרגדיות אישיות והשתדל לא לעוף על עצמו. הוא שמר על עצמו, למרות הנורמה הרווחת בערוץ שבו עבד. כעת, שנה אחרי מותו, הושלם המהפך. בעל כורחו הוא נחשף כעת בסרט, מכריו נברו בשמו בטרגדיות שחווה, ומילים טובות נשפכו מכל עבר. הסרט לזכרו אפשר לעצב את רוני דניאל כדמות מיתית ומיוחדת. תזכורת לימים שבהם כתבי חדשות לא היו סלבריטאים.
