אם צפיתם ב"שובר שורות" - כבר ידעתם שאין מה לסמוך על סול. שום דבר טוב לא ייצא מעורך הדין השרלטן והנכלולי הזה. ועדיין, יש מי שעצרו נשימתם לקראת פרק הסיום של הסדרה, אשר התיימר לסגור את כל הקצוות הפרומים של היקום שנברא בזמנו ב"ברייקינג בד".
סופים של סדרות הם לפעמים קצת טריקיים. היוצרים רוצים להותיר חותם, או להשאיר פתח לקאמבק עתידי, ובמקרים רבים מסתבכים. הסיום של "דקסטר" נחשב מהאיומים בהיסטוריה ושימש לאחרונה מניע לייצר עונת המשך שתספק סיום אלטרנטיבי לסדרה. הפינאלה של "אבודים" מהדהד עד היום כדוגמה מה לא עושים.
ב"הסופרנוס", למשל, העדיפו להימנע מחריצת גורלו של טוני המאפיונר, אז חתכו את הסצנה בפתאומיות - גמרו את הסדרה עם מסך שחור וסיפקו קרקע פורחת לתיאוריות קונספירציה. המטרה היתה להתחמק מסיום שמוכיח כי הפשע לא משתלם, כי כל בחירה אחרת (כלא או מוות) היתה מתנגשת עם שלל הפרקים שהראו למה הפשע דווקא כן משתלם.
מעל הפינאלה של "סמוך על סול", שזמינה מאתמול לצפייה בכל הפלטפורמות, ריחפה בגדול המילה "חרטה". היא זו שהשפיעה על הצורה שבחרה הסדרה לסגור את הסיפור, וגם נכחה בשיחה של וולטר וויט וסול גודמן - בסצנת פלשבק ששולבה בפרק והחזירה אותנו לסיום של "שובר שורות". הם שוחחו ביניהם על חרטות. כל אחד נתן דוגמה לחרטה הגדולה בחייו, אבל זאת של סול היתה סתמית ואגואיסטית ונועדה להסביר כי ליבו קר והכסף מעצב את חייו.
ועכשיו ספוילר גדול: בסוף הסיפור סול חווה מהפך פנימי, לוקח על עצמו את מלוא האשמה, מוותר על עסקת טיעון נוחה כדי להתוודות על פשעיו ולסיים את חייו בכלא. כל כך רחוק מהמוות הדרמטי של הייזנברג או ההיעלמות המסתורית של ג'סי פינקמן מעבר לגבול.
הסיום הזה רחוק מהרוח של "שובר שורות" ומתנגש עם האווירה הכללית של "סמוך על סול". הוא צדקני, מתנשא וצפוי למדי. אם מנסים להבין את הפער בין הצלחת סדרת המקור לבין הדשדוש והשעמום של הסדרה הבת, הוא חבוי בהבדלים הללו. אמנם נהוג לחבר את שתיהן ליצירה אחת מתמשכת, אבל "שובר שורות" סיפקה השראות, השפיעה על התעשייה ולא עפה על עצמה. הסדרה של סול התעקשה לרכוב על קודמתה, לקחה ממנה את האלמנטים החריגים וניפחה אותם. העתיד הוקרן בשחור לבן, העבר קרץ למורשת "שובר שורות", והאיטיות המייגעת הסתירה עלילות שנמרחו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו