שתי עונות מספיקות כדי להפנים ש"מנאייכ" לא נופלת לנוסחאות של סדרות משטרה קלאסיות. משום כך מיותר היה לצפות שפרק סיום העונה יביא איתו קתרזיס, שבמהלכו הארכי פושע נכלא והצדק מוצג לראווה על מסכי ענק באותיות מוזהבות.
כידוע, האצבע האהובה על "מנאייכ" היא האצבע המשולשת, ואף פעם לא היה חבוי בה רצון להעניק לצופיה איזה סיפוק רגשי או סגירה אופטימית לקווי עלילה קודרים. ובאמת, גם העונה הטובים הובסו, הרעים שרדו, והצדק הוסתר מתחת לשטיח. פרק הסיום הכתיר את הפרקליטות לשליטת הג'ונגל הפרוע של זרועות החוק (שמכונה "המערכת"), והכל על חשבון דמות אחת שחטפה הכי חזק והכי כואב מכולן.
פקד טל בן הרוש (לירז חממי) הובילה בעונת הבכורה את המאבק במערכת המושחתת, אולם השנה היא ממש הפכה לדמות הטרגית. בפרק הראשון ירו בה, היא נפצעה קשה, איבדה את העובר שלה, ובהמשך נמלטה מאשפוז ממושך וניסתה בכל מחיר להיות מעורבת בחקירת ניסיון ההתנקשות בה.
כלום לא הלך הפעם לחוקרת הנחושה מיחב"ל. היא קיללה המון, נכנסה לדיכאון עמוק, התמכרה למשככי כאבים, נגררה אחרי ההתרחשויות והיוותה נטל על הדמויות האחרות, שראו בה מטורפת. חממי הבריקה ביכולות המשחק וסחפה את הדמות למערבולת מדכדכת של חוסר יציבות נפשית. עקב בעיות פיזיות ומנטליות דמותה נהייתה לא רלוונטית לסיפור, והיא נדחקה למקום שממנו אין עוד ביכולתה להטריל את המערכת.
עונה חדשה לסדרה "מנייאכ". צילום: משה בן שמחון
וכך, למרות היותה במרכז העלילה, בן הרוש היתה הדמות הכי שבורה בעונה הזו, ומכיוון ש"מנאייכ" סדרה מדכאת בבסיסה, היא לא מחויבת לספק לצופיה הפי אנד. מי שנבראה כדי להטריל את המערכת מבפנים, הוקרבה לצורך המחזת המסר שהאדם הבודד אינו חשוב כפי שחשוב שהמערכת תמשיך לפעול.
בעוד הדמות האהובה על הקרשים, זו שניצחה בקרב השחמט העונתי היתה "המערכת". המסרים ש"מנאייכ" מטפטפת לכם בעין על תיקי ראש הממשלה ועל האינטריגות בפרקליטות היו כל כך חזקים, עד שהם פרצו את דף המסרים הביביסטי, עלו על טרמפ בצלאח א-דין ונכנסו כבסיס לטוויסט שהכריע את גורל העונה.
וככה, כלפי חוץ "מנאייכ" מתאמצת להטריל את המערכת, לחשוף את הקומבינות ואת שיטות העבודה, אולם החיבור שהיא עשתה עם תיקי ראש הממשלה היה יותר מקריצה מרומזת. הוא היה ישיר ובוטה מדי מלהיות סתם פתרון תסריטאי כדי לסגור עלילה.
מה שקרה בסוף הפרק, ולא ארחיב כי ספוילרים, זהו פתרון שמתנגח בעקרונות הסדרה. למענו, פתאום "מנאייכ", שלא מרצה את צופיה, בחרה טוויסט שנועד מראש לרצות קהל, שרואה בפרקליטות מקור רשע ומתפרת תיקים. פתאום, דווקא בסוף העונה, בחרה הסדרה החתרנית לזרוק את גורל הדמויות הראשיות שלה לתוך רשת אינטרסים סבוכים של חקירות ראש הממשלה בצורה כל כך מופרזת, שהיא בעיקר משרתת אינטרסים פוליטיים. שתי עונות הספיקו ל"מנאייכ" כדי להפנים את המסר שלה עצמה - אם אתה לא יכול לנצח - כבר עדיף להתחבק עם המערכת השלטונית ולהדהד את מסריה.
