חץ מדויק לבטן הרכה: "שישו ושמחו" וטיפולי ההמרה בצה"ל

לא צריכים יותר מדי פרקים של "שישו ושמחו" כדי לקבע את ההבחנה כי דמותו של מש"ק הדת הקפדן, סמ"ר אליעזר לנגנטל (לנגי), חריגה בנוף הסדרה. קולו השקט כמעט נבלע בכאוס הצה"לי, ששואב את רוב הדמויות למאבקי אגו ואינטריגות. ולמרות הסביבה הרועשת, תכונותיו הטובות של לנגי מתבלטות - ליבו פתוח לכולם, יש בו אינטליגנציה רגשית, חמלה, יכולות הכלה וענווה שחורגות מהנורמה. מאחורי פרצופו המזוקן והמבט החולמני, מתחת לכיפה הסרוגה, חבויה הדמות עם הנפש הרכה ביותר בבסיס הרבנות הצבאית, שם מתרחשת עלילת הסדרה.

ודווקא הוא נאלץ להתמודד בפרקים האחרונים עם ייסורים פוצעים שסוחפים אותו למערבולת נפשית מזעזעת. כי בסתר, לנגי נמשך לגברים, כולל חיבה מיוחדת לגיבורי צה"ל במדים, ובלילות יש לו חלומות רטובים על הרבצ"ר (הרב הצבאי הראשי), שבסדרה הוא חתיך ברמות של אקי אבני.

אבל לנגי, שאותו מגלםדניאל מורשת, נחוש להיות "יהודי ירא שמיים, שחושק באישה, מקים משפחה ומביא ילדים". הואיל וכך, הוא מבקר בקביעות אצל רב מטפל (אוהד קנולר) ועובר בהכוונתו טיפולי המרה. צפייה באינטראקציה בין השניים ובתהליך המשריט של הטיפול, מכווצת את הבטן ומקווצ'צ'ת את הלב בקרב כל מתבונן - תומכי התהליך ומתנגדיו, כאחד.

תהליך מרשים עשתה הסדרה "שישו ושמחו" לאורך מחצית העונה שלה (אמש שודר פרק 6 מתוך 11). היא החלה כמין פרודיה סאטירית על צבא ודת, שקרצה למיוזיקל והציפה אמירות על יהדות ועל מסורת. ההבלטה של טיפולים מעוררי מחלוקת שכאלה בשני הפרקים האחרונים הפכה אותה למצחיקה פחות, אך גם מטלטלת ומשמעותית.

הסדרה מציגה בפנינו מגוון שיטות מניפולטיביות ל"תיקון בעיית ההומוסקסואליות". לדוגמה, חלום ארוטי מתורגם על ידי המטפל למסר קדוש, שלפיו "הומואיות היא מחלה, סטייה, עיוות. הפרעה מינית מנוונת". בהזדמנות אחת מוטלת האשמה על חסך בדמות אב. בפגישה אחרת תוהה המטופל אם ייתכן שהבעיה נוצרה כי בילדותו לא למד בכיתה עם בנות; "אל תאשים את החינוך הדתי־לאומי בבעיות שלך", מתנער מייד המטפל.

לצורכי ריפוי מקבל לנגי שוקר חשמלי, והוא משתמש בו על עצמו בכל עת שמחשבות אסורות חולפות בראשו. בד בבד, דוחק בו המטפל לייצר סיטואציה של מגע מיני עם אישה, ומסביר: "בכל פעם שאתה מתאווה להסתכל על הרב ויזנר, תסיט את המבט אל הרל"שית שלו ותעביר את כל התשוקה שלך אליה".

ק ל להבין את המסר שבחרו להעביר היוצרים סיגלית ליפשיץ ושלום הגר, כשהחליטו לטפל בנושא כזה שנוי במחלוקת, ודעתם הברורה מתבטאת בהגחכת ההליך שעובר לנגי. מעבר לכך, העיסוק העמוק שבין את המסר שבחרו להעביר היוצרים סיגלית ליפשיץ ושלום הגר, כשהחליטו לטפל בנושא כזה שנוי במחלוקת, ודעתם הברורה מתבטאת בהגחכת ההליך שעובר לנגי. מעבר לכך, העיסוק העמוק שלהם בטיפולי המרה בסדרת פריים־טיים של השידור הממלכתי להם בטיפולי המרה בסדרת פריים־טיים של השידור הממלכתי הוא חץ מדויק לבטן הרכה של המגזר הדתי.

ליפשיץ והגר, שהוכתרו בתקשורת כדתיים הראשונים שלמדו בבית הספר לקולנוע "סם שפיגל" (המזוהה כמעוז החילוניות הבוהמיינית של התעשייה המקומית), הרכיבו למעשה סדרה דתית יוצאת דופן. שלא כמו "שטיסל", "שבאבניקים" או "ריקוד האש", "שישו ושמחו" פסעה למחוזות חדשים של חרד"לים וסרוגים, שנקרעים בין מסורת עתיקה לבין אימוץ תפיסות עולם מעודכנות יותר. מדובר בחתך צופים רחב שלא מצא את עצמו מתחבר לעולם הבנאלי והמיושן של הסדרות האחרות. הודות לכך, נושאים שבעבר טואטאו במגזר הדתי מתחת לשטיח - כמו שיח על טיפולי המרה, כללי צניעות ורווקות מאוחרת - מקבלים סוף־סוף במה לדיון רציני בזכות סדרת טלוויזיה.

שישו ושמחו - פרק 6, כאן 11, 21:30