הם נדחקו לשולי החברה הישראלית והם חיים בגטאות בקריית מלאכי, בנתניה ובאשקלון. ילדים שגדלים בסביבה של סמים ואלימות הופכים להיות עבריינים, בלי תקווה ועם הרבה חלומות שהשאירו מאחור.
"שחורוּת" של הבמאי דני טנא הוא כתב אישום חמור נגד מדינת ישראל. בסרט מצטיירות אלימות משטרתית, הזנחה והתעלמות של שנים מקהילה שהמדינה עשתה מאמצים מאוד גדולים להביא לישראל. מקרה המבחן המובא בסרט הוא של טביבו דסטה, בן 20מנתניה, שהסתבך בפלילים ולאחר שיקום ארוך ממתין לגיוסו לצה"ל. הבחירה בטביבו היא לא יותר מדי מוצלחת, שכן מדובר במישהו שעשה את הדרך מהכלא והשתקם, אך מהתמונה שעולה מהסרט הוא מקרה מאוד לא מייצג של רוב בני גילו שהסתבכו בפלילים - הם נשארים בשכונה ונכנסים ויוצאים מבתי הכלא.
הנתונים הסטטיסטיים מראים עד כמה חמורה התופעה: בשנת 2016, 18.5אחוזים מהאסירים בכלא הנוער אופיר היו ממוצא אתיופי - פי עשרה ויותר מחלקם באוכלוסייה. איך ולמה כל זה התחיל?
• אורטל עמר מגלה: "בן-אל היה בהלם!"
עדויות של נערים שונים מספרות אותו הסיפור: שוטרים שמכים נערים, עוצרים אותם ופותחים להם תיקים בגין תקיפת שוטרים // צילום: מתוך "שחורות"
הסרט לוקח אותנו לסיבוב בגטאות של האתיופים בנתניה. לילדים הקטנים אין מסגרות לבלות בהן את שעות אחר הצהריים. להורים שלהם אין כסף לחוגים, אין מתנ"ס חינמי שיעסיק אותם, אז הם יורדים למטה ומסתובבים ברחובות. שם הם נחשפים לנערים הגדולים מהם, ורואים איך סמים מחליפים ידיים, וכסף "קל" עובר מיד ליד. ופתאום הנערים לובשים בגדים חדשים ונועלים נעליים אופנתיות - והקטנים רוצים גם. בכל הסרט מובאות דוגמאות של אנשים שונים מהשכונה של טביבו, שמספרים כיצד הגיעו לגיל בוגר בלי להיות במסגרות חינוכיות. "איפה חוק חינוך חובה?", שואל טביבו, כששניים מחבריו מספרים שנשרו מהלימודים בכיתה ו' ובכיתה ח'.
ה-בעיה, כפי שהיא מובאת לאורך כל הסרט, מתייחסת לאלימות שוטרים כלפי בני העדה. עדויות של נערים שונים מספרות אותו הסיפור: שוטרים שמכים נערים, עוצרים אותם ופותחים להם תיקים בגין תקיפת שוטרים. הסרט גם מגבה את העדויות בנתונים רשמיים מדו"ח ועדת פלמור, שמהם עולה כי ב-2015 יותר משליש מהתלונות למח"ש של יוצאי אתיופיה גילו, על פניהן, חשד לביצוע עבירה פלילית של השוטרים.
אשר סיום (34) הוא קצין קרבי במילואים, והמנטור של טביבו סיפר שהיה בתחנת משטרה בפעם הראשונה בגיל .14הוא ירד מביתו כדי להתקשר לאחיו מהטלפון הציבורי כששוטרים ניגשו אליו ושאלו אותו מה הוא עושה ברחוב. הוא נאזק והוכנס לניידת, הם נתנו לו אגרופים ואמרו לו, "אתה בסך הכל שחור, מי יעזור לך?" - משפט ששינה את חייו.
"אתה בסך הכל שחור, מי יעזור לך?" // צילום: מתוך "שחורות"
החיצים של הסרט לא מכוונים רק למשטרה - נראה שגם משרד החינוך, משרד הקליטה ומשרד הרווחה, שאמורים להיות חלק מהתהליך שמטפל בבני העדה, לא עושים את תפקידם נאמנה.
הבעיות הרבות של הקהילה האתיופית כפי שהן מובאות בסרט הן קריטיות ודורשות טיפול מידי. עם זאת, צריך לומר שהיוצר של הסרט בחר מראש לעסוק רק בצד אחד של הסיפור, ולא דפק על דלתות שירותי הרווחה, המשטרה והחינוך כדי לקבל תשובות. התגובה הלקונית מצד המשטרה בסוף הסרט, שעיקרה חיזוק הקשר עם הקהילה, סגירת תיקים לבני נוער ומניעת שיטור יתר, היא לא מספקת. צריך היה להתעקש על תגובה מעמיקה ועניינית יותר של גורמי האכיפה - אולי תגובה מצולמת של דובר רשמי. אמנם בסוף הסרט טביבו מתקבל לצה"ל, אבל לא מן הנמנע שסרט כזה יצולם שוב בעוד כמה שנים וידבר על אותן בעיות.
"שחורוּת", כאן 21:00 ,11
• חשיפה: צילומים מהפקת ענק של HBO בישראל
• אילת מציגה: כך נתמודד על אירוח האירוויזיון
• נטע TV: קמפיין ראשון לנטע ברזילי
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
