בשנת 2021 החיים של הסטנדאפיסט יעקב איוב נעצרו בבת אחת. תאונה קשה השביתה אותו לשנה וחצי והוציאה אותו מהשגרה, מהעבודה ומהקצב הרגיל של החיים.
אבל במקום להישאב לעצירה, איוב בחר לזוז, גם אם זה היה רק דרך המסך. “אמרתי לעצמי שבמקום שאני אשב בבית ולא אעשה כלום, אני אתחיל לעשות סרטונים”, הוא מספר.
בהתחלה זה היה אינטואיטיבי, כמעט ניסוי, אבל מהר מאוד הוא הבחין שמשהו קורה: “אחרי כמה סרטונים ראיתי שיש תנועה”.
התנועה הזו לא נשארה רק באלגוריתם. יום אחד הוא קיבל הודעה בפייסבוק מדמות שבהמשך תהפוך להיות דמות מרכזית בקריירה שלו: “מישהו בשם זגייה שלח לי הודעה בפייסבוק”, נזכר איוב.
“הוא אמר לי שהוא רואה בי פוטנציאל והזמין אותי לחמש דקות סטנד־אפ בתל אביב”. חמש הדקות האלו הפכו לרגע מכונן. “אחרי החמש דקות האלו אמרתי לעצמי שזה מגרש המשחקים שלי”, מספר איוב, ומתאר את הרגע שבו הבין שמצא את הייעוד שלו. לא תחביב, לא הסחת דעת מהכאב, אלא דרך.
מאותו ערב שבו עלה לראשונה לבמה, איוב כבר לא רצה לעצור. מה שהתחיל כחמש דקות של ניסיון הפך בהדרגה להופעות ארוכות יותר, ככל שהזמן עבר, הוא הרגיש נוח יותר, מדויק יותר, ובעיקר שייך. "הבנתי שהמים לא כאלה עמוקים ושאני מצליח לשחות" הוא מספר.
כשהוא כבר מרגיש נוח על הבמה ומתחיל להתבסס בסצנה, הגיעה ההצעה מזגייה לקחת את העשייה האישית צעד קדימה ולהפוך אותה לפרויקט גדול יותר. כאן נכנס לתמונה הקומדי בלאק.
“זגייה אמר לי: 'בוא נעשה מרתון של סטנדאפיסטים אתיופים' ואמרתי לו שזה יכול לעבוד. אחרי פעם אחת, זה כבר התפוצץ”.
"הקומדי בלאק" הם למעשה ערבי סטנד-אפ של קומיקאים ממוצא אתיופי שמביאים את ההומור של "השכונה" כפי שמתאר איוב, לא מעונב בצורה הגולמית ביותר שלו. “זה מקום שמאפשר לנו כעדה להתבטא בצורה אותנטית".
ההשפעה של הקומדי בלאק הייתה מיידית. “רק בזכות הקומדי בלאק אנשים מזהים אותי היום ברחוב”, הוא מספר, אבל מדגיש שהקהל עצמו רחב בהרבה מהתיוג העדתי. על הבמה עומדים סטנדאפיסטים אתיופים אבל בקהל יושבים כל הצבעים של החברה הישראלית. הצחוק, כמו שהוא רואה את זה, לא שייך לאף קבוצה אחת.
איוב לא מתכחש לקושי שממנו הכול התחיל. להפך. “אמרתי שמהדבר הכי גרוע יכול לצמוח הדבר הכי טוב בעולם”, ומוסיף שבשלב מסוים החליט שגם אם הדרך לא ברורה הוא לא יוותר. “אמרתי לעצמי: לא משנה מה, עוד אנשים ישמעו עליי”.
היום, כשהוא עומד על הבמה, בודק גבולות ומכוון את הטיימינג של הפאנץ’, נדמה שהמעגל נסגר. התאונה הצליחה לעצור קצת את הגוף, אבל גם פתחה דלת לקול.
במקרה של יעקב איוב, זה מסלול שבו הכול מתנקז לרגע אחד ברור כשהאור עולה, המיקרופון ביד והקהל צוחק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו