"לא קל לעיכול": סיפורים של עולי בריה"מ שהוחזקו בבטן - לבמה

סיפורים אמיתיים, של ילדים ובני נוער שעלו ארצה בתחילת שנות ה-90 מבריה"מ, הפכו להצגה חדשה של תיאטרון מלנקי בשם "סיפור וחצי". ההצגה, שעולה היום, מתבססת על טקסטים מתוך יומנים אישיים, ועל שיחות עם הילדים - שבגרו בינתיים.

זוהי הצגה ראשונה מתוך פרויקט רחב היקף, שאמור לעסוק בסיפורים שמאחורי העלייה הגדולה מבריה"מ, בתחילת שנות ה-90. הפרויקט, תחת השם "קונטיינר", הוא בחסות משרד התרבות והספורט, עיריית תל אביב יפו ומועצת הפיס לתרבות ולאמנות.

"עברו 30 שנה, ואנחנו מסתכלים אחורה ומסכמים דברים", אומר מיכאל טפליצקי, הבמאי והמנהל האמנותי של תיאטרון מלנקי. "אני בעצמי עליתי כשהייתי בן 22 ב-1990. אבל ההצגה מתמקדת בסיפורים של אלה שהגיעו לישראל כילדים או כנערים. אנחנו קוראים להם דור 1.5, לא דור שני. הם למדו בבתי ספר בישראל. יש דברים שהם מחזיקים 30 שנה בבטן, שחלק מהם הם לא הבינו כילדים, ועכשיו, כשהם בני 30 או 40 פלוס, יש להם צורך לפרוק".

איך הגעתם לאנשים שעל בסיס הסיפורים שלהם נכתבה ההצגה?

"מצאנו אותם דרך הרשתות החברתיות. חלק גדול הגיעו מקבוצת פייסבוק בשם 'רוסיות בלי חוש הומור וחברותיהן'. בחרנו 11 אנשים עם סיפורים טובים. השחקנים שמגלמים אותם נפגשו איתם. הרבה מהם דיברו על הבריונות בבתי הספר, על הקללות. אני חייב להגיד שזה דור מאוד מצליח, ועדיין הם סוחבים את זה איתם, את החוויה בילדות שלהיות רוסי זה להיות שונה, עם הרבה מילות גנאי".

השחקנים כולם יוצאי בריה"מ?

"לא. יש לנו שחקנית צברית שאין לה קשר למוצא רוסי. את תיאטרון מלנקי הקמנו לפני 25 שנה, מתוך רצון לעשות תיאטרון אמנותי, לא מסחרי ולא קל לעיכול. אנחנו לא מתחנפים לקהל".