שבועיים בלבד חלפו מאז עלה רמי הויברגר על במת תיאטרון חיפה בתפקיד הראשי בהצגה "הנשים של ג'ייק", כשהוא מאושר ונרגש מהחזרה לתיאטרון אחרי שלושה חודשי הדממה, עד שבאה החלטת הממשלה שהורידה את המסך על עולם התרבות ושלחה אותו הביתה. לזכותו ייאמר שכבר בשיחה הראשונה שלנו הוא היה סקפטי, והעלייה בנתוני התחלואה הבהירה לו היטב שתכף סוגרים.
ארבע הצגות בלבד הספיק להציג המחזה של ניל סיימון, שגם היה הראשון בתיאטרון הרפרטוארי שחזר לשגרת קורונה ולצפייה עם מסיכות, מציג גם בפני הקהל אתגר לא פשוט לצד ריגוש ראשוני. "בהתחלה היה עצב גדול, ואז התחלתי לחשוב על דרך מילוט", מספר הויברגר שהציע להציג בגן הציבורי ליד התיאטרון, אך הגבלות ההתקהלות בחוץ טרפדו גם את היוזמה הזאת.
"אני מבין מה אסור, כולנו מבינים מה אסור. אבל בואו נדבר על מה שמותר. והעניין הוא לעשות, ועכשיו. אין פה מספיק חשיבה על מה שאפשר לעשות. צריך להיות יצירתי בתקופה הזאת. שמעתי אנשים מדברים על ספטמבר, אני הרבה יותר פסימי. אני לא רוצה לדכא את הקוראים, אבל נראה לי שאנחנו פה עם הגברת הזאת לפחות שלוש שנים. אני מאמין שהחזרה לתיאטרון תהיה בגלים. יחזירו, יסגרו. יחזירו, יסגרו. זה יהיה ככה עוד הרבה זמן. עם הזמן, נפסיק להתרגש מזה, נחיה חיים רגילים ונעשה דברים כדי לשמור על נכסים תרבותיים וחינוכיים.
"אני מעריץ כל אדם שהגיע לצפות בהצגה, אני עפר לרגליו, ואם הייתי יכול לחבק כל אחד ואחת, הייתי עושה זאת. הם גיבורי תרבות בעיניי, במיוחד הקשישים והקשישות, אנשים שנמצאים ברמת הסיכון הכי גבוהה, שיש להם מינוי בתיאטרון משנת 1961, ולא פספסו אף הצגה. מבחינתם, אם התיאטרון נפתח - הם שם. זה מדהים. הם כאילו אומרים לי: 'אתה מוצר צריכה, לא מוצר תפנוקים. אנחנו צריכים אוכל, וצריכים מזון לנפש. אז תביא לנו'. זה עשה לי ממש טוב".
עוד בנושא:
• השחקנים בבידוד, פתיחת הקאמרי נדחתה
• דרמה בקאמרי: הקורונה שלחה קאסט שלם לבידוד
בראיון למוסף "שישבת" שיתפרסם מחר מדבר הויברגר לצד הכמיהה לבמה גם על הזוגיות והאבהות, על המקום הרגוע והמפויס שבו הוא נמצא כיום, בתקופה שהוא מגדיר כטובה ביותר בחייו, בעיקר בזכות האמנית דנה יהלומי, אשתו השנייה שעליה הוא מדבר בעיניים בורקות, כיאה לגבר מאוהב.
הקורונה גרמה לו לחשוב מחדש על המקצוע, על היחס של הממשלה לאמנות ולאמנים, אבל אל תבקשו ממנו לחשב מסלול מחדש, למרות העניין שגילה לרגע בגידול חיטה. "אני מרגיש שבמצב הנוכחי, אם לא ישמרו עלינו, על הקהילה העצומה של האמנים - לא נישאר במקצוע. הרוב יפרשו, חלק כבר פרש. למזלי אני מאמין שישתמשו בי בכל מקרה, אולי בתור השעון הדובר או פסוקו של יום. אבל מה עם מישהו שסיים בצלאל? מישהו שסיים ניסן נתיב? אם לא יחזיקו אותם, הם לא יישארו".
בראיון הוא מדבר גם על הסיכוי לקאמבק של "החמישייה הקאמרית". רמז: כמו הסיכוי להחזיר את "מבצע סבתא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו