"ככה ייראו החיים שלנו?": יאיר ניצני מחלים מקורונה וחושש לעתיד עולם התרבות

ליאיר ניצני יש רגישות לשפה העברית. הוא נהנה להבחין בהתפתחות שלה, בשינויים שקורים לשפה עם השנים. "יש לי אוזן לדברים חריגים בשפה, לאינטונציה, לדיקציה, לסלנג. אולי מפני שאני מוזיקאי", הוא אומר.

לדבריו, "השפה היא נושא שמעסיק אותי, וגם השינוי שמתרחש בסלנג לאורך השנים. למשל, המילה 'סבבה', שהיתה מאוד אקטיבית כשהייתי ילד ועשתה הפסקה ל־25 שנה בערך, חזרה עכשיו בענק. מצחיק אותי שמלצרית אומרת לי במסעדה: 'יש לנו שני סוגי סלט, סבבה?', כי זה מאוד חדש, אבל זה כזה ישן. כשהיינו ילדים היינו אומרים 'סבבה אגוזים', אז היום זה רק 'סבבה', בלי האגוזים. או למשל, המילה 'פראייר'. ההורים שלי השתמשו בה כדי להביע משהו אחר מה'פראייר' של היום. אמא שלי היתה אומרת: 'מה אתה מסתובב כמו פראייר?', במובן של 'חסר מעש'. אז יש טרנספורמציה של ביטויים כל הזמן, וזה מגניב".

על הנושא הזה ידבר ניצני בחודש הבא במסגרתכנס השפה העברית "לשון ראשון", שיתקיים בין 8 ל־10 בפברואר בהיכל התרבות בראשון לציון. הוא ישתתף בפאנל "מילון הסלנג של דן בן אמוץ ונתיבה בן־יהודה חוגג 50", שיעסוק בסלנג המתפתח מראשית ימי הציונות ועד זמננו. את הפאנל ינהל ד"ר רוביק רוזנטל, ולצד ניצני ישתתפו גם דוד גורביץ' ובת חן סבג.

"קיבלתי פנייה מרוביק רוזנטל, שאני מעריך את פועלו ואת כתיבתו כבר שנים רבות, ואני באמת אוהב להתעסק בשפה ובסלנג", אומר ניצני. "הפאנל שלנו מדבר על המילון של נתיבה ושל דן, שאני זוכר כנער ושהעותק שלו נמצא אצלי בספרייה. המילון המקורי שרד אצלי כמו תקליט של 'החלונות הגבוהים'. הוא מאוד העסיק אותי".

את הראיון לקראת הכנס מקיים ניצני בעודו חיובי לקורונה ובבידוד. "אני בסך הכל בסדר", הוא אומר. "שפעת בינונית, קצת שיעולים, כאב ראש וכאבי שרירים. בהתחלה הייתי מבודד ולבד, אבל איכשהו כל בני המשפחה נמצאו חיוביים, אז כולם מדברים עם כולם".

איך עוברת עליך תקופת הגל החמישי?

"כל הזמן דברים מתבטלים. זה כואב כי זו הפרנסה שלנו. להופעות של 'תיסלם' יש דחיות וביטולים. יש לנו הופעה גדולה ב־28 בינואר בהיכל התרבות בתל אביב, ואנחנו לא יודעים מה יהיה. הכל בסימן שאלה. הפחד הגדול שלי הוא איך ייראו החיים שלנו בשנים הקרובות. האם נידונו לחיים כאלה? אם כן, זה הולך לשנות את עולם התרבות. זה עולם שמבוסס על תכנון קדימה, על מכירת כרטיסים מראש. אי אפשר לקיים משהו מהרגע להרגע".

מצאת דברים חדשים לעשות מאז שפרצה הקורונה?

"כן, בניתי אולפן טלוויזיה בתוך הבית. שתי מצלמות, כמה פנסים, תוכנת שידור שרכשתי. בתקופת הסגרים הייתי עושה שידורים חיים של הופעות של עצמי, הרצאות וכנסים, כל מיני דברים. הופעתי בפני קהילות ישראליות באמריקה, ובפני אמריקנים שרצו לשמוע על התרבות ועל המוזיקה הישראלית. האמת? זה היה מרתק ללמוד משהו חדש: להיות שדרן, טכנאי, צלם, מקליט ומפעיל טלפרומפטר - הכל באדם אחד. לאדם בגילי זה מאתגר ומרתק".