ציפי פינס: "היה חשש שהתיאטרון גווע"
דווקא בשנה הכי קשה לתיאטראות, בית ליסין חוגג 40 • לרגל החגיגות ישודר במוצ"ש בכאן 11 מופע מצולם עם כוכבי התיאטרון • "לאמנות הבמה יש זכות קיום מדהימה", אומרת המנכ"לית פינס
שנת ה־40 לתיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר הגיעה בטיימינג הכי בעייתי שיש: שנה שבה התיאטרון היה סגור. אבל בתיאטרון החליטו שלא לוותר על החגיגה ויצרו מופע מחווה מצולם לחגיגות ה־40 של התיאטרון, שישודר במוצאי שבת ב־21:00 בכאן 11.
את המופע ביים עידו רוזנברג ומשתתפים בו אמנים ששיחקו בתיאטרון לאורך השנים, בהם ששון גבאי, יונה אליאן, ליאור אשכנזי, אבי קושניר, משי קלינשטיין, מגי אזרזר, ידידיה ויטל, ריטה, ישראל קטורזה, טוביה צפיר, תום אבני, לאורה רבלין, תיקי דיין, נתן דטנר, ענת וקסמן, דב נבון, מגי אזרזר יניב ביטון, רבקה מיכאלי, מיקי קם ועוד.
"עד שנת 1980 היה 'מועדון בית ליסין' עם ערבי זמר ומעט הצגות,בניהולו של יעקב אגמון", מספרת ציפי פינס, מנכ"לית התיאטרון מאז שנת 1993. "לפני 40 שנה אגמון החליט שהוא הופך אותו לתיאטרון. אני הגעתי לשם אחרי 12 שנות ניהול של תיאטרון באר שבע. זה היה תיאטרון קטן עם מספר הצגות בודדות וצוות טכני קטן. מיניתי לעצמי הנהלה והתחלתי לגייס שחקנים, בהם יונה אליאן, ששון גבאי וענת וקסמן. הגזבר עזר לי לשרוד את השנתיים הראשונות, ואז הגשתי בג"ץ בטענה שאין שוויון בהקצבות של המדינה משום שהיא לא נתנה כסף לבית ליסין. ככה נולדו הקריטריונים של תקציבים לתיאטראות והתחלתי לקבל מעט כסף מהמדינה".
לדברי פינס, "לקח לי זמן להבין שתל אביב זה לא באר שבע, שאני במגרש משחקים אחר. הבנתי שאני לא יכולה להילחם בתיאטראות הגדולים עם ההקצבות הגבוהות שלהם, ושאני צריכה להמציא את התיאטרון מחדש. אז לקחתי את השחקנים הכי טובים שהיו בשוק והחלטתי להעלות חומרים ישראליים. התחלתי עם שמואל הספרי ועם טרילוגיית המחזות שלו 'חמץ', 'קידוש' ו'שבעה'. הבנתי ששם הכוח, בזה נבדל בית ליסין משאר המקומות. זאת תפיסת העולם שלי שצמחה כבר בשנה הראשונה לניהול התיאטרון".
"החלטתי שאני לא מוותרת כיהתיאטרון חוגג 40וזו רק ההתחלה. צילמנו את המופעבשעה שהיתה תחושה שהתיאטרון גווע, כי אף אחד לא זוכר אותנו. אז החלטתי לעורר תשומת לב ציבורית. היה נראה לי חשוב להזכיר את הנושא ואת מעמדו של בית ליסין, שאני מאוד גאה בו. וחוץ מזה, בתקופה האיומה הזאת, רציתי לייצר זהות וסוג של עבודה לשחקנים. עבדנו כמעט חודשיים על המופע, כתיבה וחזרות. נכנסנו ליומיים לאולם הריק וצילמנו הכל. כמובן שהמופע נכתב בצל הקורונה, מדבר עליה ועל הטרגדיה הכי גדולה שקרתה לתרבות במאה שנים האחרונות. השאלה היא אם נדע לקחת את זה מפה למקום טוב יותר".
לא היה חשש באשר לעתידו של התיאטרון?
"לא. לרגע אחד לא היה לי חשש כזה. היה לי ברור שנחזור, שהאמנות הזאת לא מתה. אין מה להשוות בין המסכים לבין אמנות הבמה, זה עולם אחר, ויש לזה זכות קיום מדהימה. אנחנו מתחילים מחדש עכשיו ומאוד מתרגשים לקראת פתיחת התיאטרון ב־19 באפריל עם ארבע הצגות".טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו