בזמן הקורונה, כשעולם התרבות והעולם בכלל היו סגורים, יותם קושניר (38) נפגש עם קבוצת בוגרים של ביה"ס למוזיקה רימון כדי להגשים חלום. עם הצטרפותו של קושניר לעמדת הבמאי, מה שהתחיל כפרויקט נועז וחצוף של רום ברדוגו ודניאל ויסמן הפך ל"הפונדק" - מחזמר פרוע שהספיק לעלות בתיאטרון בכמה לוקיישנים, ושב־24 בנובמבר יגיע לראשונה לצוותא תל אביב.
עבור קושניר, זו אחת העבודות הראשונות שבהן הוא החל לגבש את הקול האמנותי שלו כבמאי - פוזיציה שאליה הגיע לאחר שנים של משחק. הסיפור שנבנה סביב השירים מתאר פונדק מסתורי בבני ברק שבו איש לא מצליח לשקר, והדמויות הצבעוניות שנפגשות בו משלבות רוק, מוזיקה חסידית, מקצבים לטיניים והומור בועט.
משחקן לבמאי
לקושניר, שבשנה האחרונה עשה מעבר דרמטי מעולם התיאטרון להייטק ובמקביל הפך לאב, מדובר במחזמר שיקר לליבו, שממשיך להתעדכן לאורך השנים ולרגש אותו בכל פעם מחדש. "ב־2018, בחיים אחרים, לפני הקורונה, הצטרפתי לאוהד חיטמן לפרויקט המחזמר שלו ברימון, וביימתי את מופע הסיום של הפרויקט", מספר קושניר בראיון ל"ישראל היום".
"המופע היה מאוד מוצלח, ומאז עשינו עוד תשעה כאלה. זה הפך לאחד הדברים היותר משמעותיים בקריירה המקצועית שלי. פניתי לאחד הסטודנטים, רום ברדוגו, שמאוד התחברתי לסגנון שלו. היתה לו יכולת לכתוב דברים אדג'יים, אבל בשפה גבוהה ועם השפעה מוזיקלית קלאסית. אמרתי לו: 'אם תכתוב משהו - אבוא לביים אותו, אתה מוכשר'.
"בשלב הזה עוד לא הייתי במאי מקצועי שעובד, הייתי ממש בתחילת המעבר משחקן לבמאי - אבל הוא קיבל את ההצעה, והתחיל לכתוב משהו יחד עם דניאל ויסמן, שהיה גיטריסט באותו פרויקט. הם הביאו כמה שירים טובים ורעיון טוב, והתחלנו להתגלגל. נפגשנו בערבים והיינו מדמיינים לאן זה ילך, חושבים על סיפורים ונאמברים, ולאט־לאט נהיה משהו.
"הקורונה היתה הקטליזטור ליצירה. התפנינו לעבודה, גייסנו בוגרי רימון והתחלנו בתהליך יצירה מתמשך. נולדה הצגה יוצאת דופן, שעברה כבר כמה גלגולים מאז".
מה זה אומר הצגה מהסוג הזה? ספר על המחזה.
"'הפונדק' הוא מחזמר קומי קונספטואלי שבליבו פונדק דרכים בבני ברק, שבגלל כישוף כלשהו אי אפשר לשקר בו. הסיפור הוא על איך נראה העולם כשאנשים לא יכולים לשקר. זה מצחיק, ואין לי בעיה להגיד שזה מבריק מוזיקלית, כי לא הלחנתי תו אחד", הוא צוחק.
"זו יצירה מאוד שונה. זה הדבר הראשון שעשיתי באופן מקצועי אחרי רימון, ובהרבה מובנים זו יצירה של בחור צעיר שרוצה להראות את כל מה שהוא יודע במכה. אבל איכשהו יצא שזה כמו תעודת הזהות של מה שאני אוהב בתיאטרון, במוזיקה ובקומדיה. הכי אותנטי שיכולתי לייצר, כי גירדנו מהדמיון במשך כמה שנים עוד ועוד רגעים, בדיחות ונאמברים. אני מאוד אוהב אותה".
הנכד של אבי
לאחר שכבר חווה את המעבר מעולם המשחק לבימוי - הפעם קושניר חצה את הקווים לגמרי מחוץ לאולם כשנכנס לעולמות ההייטק, והתיאטרון בשלב זה נשאר בחוץ. "אני לא אומר שאין כסף בתרבות, הייתי בר־מזל מספיק כדי להתפרנס סבבה. זו לא הסיבה שעברתי", הוא אומר בחיוך עוד לפני שנשאל.
"אני אדם מאוד סקרן, תמיד הייתי, והטבע שלי זה כל הזמן לחפש את הדבר הבא, לבלוע עוד, להתפרס. בשלב מסוים התחיל לקנן בי הדבר הזה. לצד בימוי ואמנות, שאני עדיין מאוד אוהב, פתאום היו בי עוד דחפים.
"אני אדם שמתעניין בטכנולוגיה ובקדמה, והגעתי לחברת WSC Sports, חברה שמייצרת תוכן בעולמות הספורט והניוז. התראיינתי לכל מיני משרות - חלקן בתחומים המתבקשים כמו קריאייטיב ווידאו - אבל אז הגיעה העבודה הזאת, שהפגישה שני דברים שבאים לי באופן טבעי: תוכן וספורט, הפילגש שלי. אני חלק מצוות במחלקת הפיתוח של החברה, שנותן את הדגשים וההכוונה לאיכות התוכן.
"זה יצא קוסמי לחלוטין שכל החיים אני עוסק בספורט, קורא חדשות ספורט של אמריקה מאז שאני ילד, אוהד ספורט אמריקני - וזה התחבר".
אז את התיאטרון עזבת?
"כרגע אני לא לוקח אף פרויקט. אני עובד בעבודה שמעניינת אותי, וטוב לי. אם עכשיו יהיה בעולם הבימוי משהו וואו שארגיש שממש בא לי לעשות - אולי אבדוק אם אפשר לשלב את זה".
לאחרונה קושניר הפך גם לאבא טרי לבן - נכד ראשון לאביו, אבי קושניר. "זה בעצם הדבר הגדול והחשוב באמת. אסא נולד ב־13 באוקטובר, והוא מתוק. חיכיתי לו כל חיי - והוא הגיע, וזה הדבר הכי טוב שקרה לי".
