"אנחנו מקדשים את החילוניות"

יותר מ־30 שנה הוא מנסה לספר את הסיפור שלנו, טווה את הדמויות, השמות והמקומות שמרכיבים את הפאזל הזה שנקרא אנחנו, במסגרת פסטיבל מספרי הסיפורים שלו.

בחול המועד סוכות יוסי אלפי יעשה זאת שוב כמנהל אמנותי, בפעם ה־33 (1.10-23.9 בתיאטרון גבעתיים), בפסטיבל שיציג מבטים שונים מכל קצות הקשת הישראלית במפגשים של סיפורים אישיים והיסטוריים, סיפורי גבורה ומורשת, סיפורי עדות, מופעים מוזיקליים וקומיים, ועוד.

הפסטיבל ייפתח במפגש מיוחד בין אלפי לכלת פרס ישראל ליא קניג, המכונה "הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי", שבו תשתף קניג באנקדוטות מרתקות ומשעשעות מחייה, על הבמה ומחוצה לה. עוד יתקיימו בו אירועים שונים, ובהם "צלצולי פעמונים" - סיפורה של אהובה עוזרי; 50 שנה למבצע אנטבה; סיפורים מ־100 שנות בן שמן; "על יד הגדר" - סיפורן של 11 הנקודות בנגב אז והיום; סיפורם המרתק של זוכי פרס אח"י: יוצאי עיראק בתרבות הישראלית בהשתתפות כוכבים כמו אלי יצפאן, כרמלה מנשה ורבים וטובים; "קרוב רחוק" - סיפורים מהשב"כ; סיפורי נשיאי ישראל לדורותיהם; סיפורי ראשי ממשלות ישראל לדורותיהם; "אלה הם בנאי" עם בני משפחת בנאי; סיפורי תנועת העבודה מברל כצנלסון והלאה; סיפורים מהמטבח של עדות ישראל; "חלום ציוני" - יצירה למספר סיפורים עם התזמורת הישראלית באר שבע (40 נגנים, לצד ארבעה נגנים של מוזיקה עיראקית משולבת), ועוד.

באים לחדש

"בכל שנה התוכנית היא ממש חדשה", מספר אלפי על האתגר. "זה הפסטיבל היחיד שבעצם לא יכול לחזור על עצמו, כי הרי אין דבר יותר גרוע מלספר את אותו הסיפור. אנשים לא רוצים לשמוע משהו שכבר שמעו, אז בעצם אנחנו צריכים להמציא בכל שנה מחדש את הפסטיבל, 100-50 אירועים עם כ־1,000 אנשים, שגם אם חלקם כבר התארחו בפסטיבל הם באים שוב ומספרים משהו חדש".

"אנחנו אמנות"

במה תעסוק השנה?

"אני לא מתמודד עם אקטואליה במובן המלא של המילה כי אני לא עיתון. אנחנו אמנות, ואנחנו מייצרים בעצם מצב שבו אדם יכול להתגעגע אל עצמו, לא אל הנוסטלגיה, כי היום די מחרבשים לנו את הנוסטלגיה. דברים שאתה זוכר שפעם היו נהדרים, פתאום כותבים לך זה לא היה ככה... דבר נוסף זה שאנחנו לא יכולים לגעת בכאב, כי זה אירוע שמח ואנחנו באנו לשמח. אפילו השבעה, ביהדות, תחשבי איזו המצאה גדולה זאת, ימים שבהם יושבים ומספרים סיפורים. זה סוג של התקהלות שהיתה נהוגה פעם בימים של בית שני, היו עושים 'הקהל', מקהילים את הקהל ונותנים להם קורבן לחגיגה, זה בעצם מנגלים, אז היו באים לבית ועושים מנגלים, ומספרים סיפורים".

אז אתה בעצם בית המקדש החילוני?

"אני חושב שהחילוניות מקודשת, אנחנו מקדשים אותה, זה לא חול במובן הרע של המילה, וכן, בכל שנה אני מנסה לקבץ את האנשים ומנסה לתת להם ליהנות מעצם הקיום. כשהם יושבים באולם הם משתתפים בסיפור. השנה אנחנו הולכים לספר את סיפורי נשיאי מדינת ישראל וראשי הממשלה, יישבו על הבמה אנשים מהליגה הלאומית שלנו ויספרו על האנשים שפעם עניינו את כולנו, שהיינו מסתכלים עליהם מרחוק, בכבוד, כי ראש ממשלה פעם היה משהו־משהו.

"הסתכלו על נשיאות כמוסד ענק, וכיום הכל נהיה יותר קרוב ופחות מקודש. השנה נעשה ערב על השב"כ, סיפורים שתמיד עובדים כשאנשים מציצים אל מאחורי הקלעים של המדינה, סיפורי המטבח הישראלי, ועוד".

מופע משפחתי משותף?

יש נושא שאתה מרגיש שלא תוכל לגעת בו? לספר את הסיפור שלו?

"אני לא יכול לגעת ב־7 באוקטובר. בשנה שעברה דווקא כן עשינו על 7 באוקטובר, אירוע תחת הכותרת איפה היינו ב־7 באוקטובר. זה היה אירוע קשה מאוד, והיו שם אנשים על הבמה שהביאו סיפורים קשים, אבל השנה אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים לשים יותר דגש על מוזיקה, שמחה והנאה, עם הרבה הומור, כי כשאדם צוחק הפנים שלו נפתחות ואז הוא בעצם פנוי לקבל ממך מה שאתה רוצה. כשאנחנו מצחיקים את האנשים אנחנו גורמים להם להקשיב לנו.

"יש לנו גם אופרה למספר סיפורים ותזמורת, יצירה קלאסית עם התזמורת הקאמרית הישראלית באר שבע שכתבתי, סיפורה של יהדות עיראק דרך מסעו הציוני של ילד בסוף שנות ה־40 מעיראק לארץ ישראל, ועוד".

דור ההמשך שלך בחר בעולמות התרבות והאמנות (גורי, אמה, שרי) - מה עם מופע משותף?

"בשנה שעברה חגגו לי 80 ועשו לי פאנל בהפתעה, לא ידעתי, בהשתתפות גורי, אמה, שרי וכולם.

"זה נורא ריגש אותי, גידלתי משפחה שאני מאוד נהנה ממנה. כרגע אין תוכנית למופע משפחתי בכלל, אבל אני בהחלט חושב שזה יקרה בעתיד וזה יהיה שוס".