טלי שרון: "אנחנו לא עושים הנחות לעולם החרדי"

העולם החרדי בכלל, וקולן של הנשים החרדיות בפרט, תופסים בשנים האחרונות יותר ויותר מקום ביצירות אמנות, על המסכים ועל הבמות.

לגל הזה מצטרפת ההצגה החדשה של תיאטרון toMix "מורדות" (2 בספטמבר בתיאטרון יהלום ברמת גן ובהמשך בכל הארץ), שכתב אמנון לוי ומביים יחזקאל לזרוב, שבה משתתפים רונה־לי שמעון, טלי שרון, שלמה בראבא, הנרי דוד, נתי קלוגר, נועה רבינוביץ', מאיר טולדנו וגיל וייס.

ההצגה מגוללת את סיפורה של קבוצת נשים אמיצות בלב שכונת מאה שערים, שמחליטות למרוד במנהיגות הקהילה כדי להציל אחת מחברותיהן מנישואים אלימים ואומללים. הן מסרבות ללכת למקווה, נמנעות מחיי אישות עם בעליהן ויוצאות למאבק חסר תקדים, שלא יסתיים עד שחברתן תשוחרר מכבלי נישואיה. אם תרצו, "ליזיסטרטה" בגרסה החרדית של ישראל 2026.

לעורר מודעות

"אני יודעת שיש עוד הצגות שעוסקות בזה, ואני חושבת שזה מבורך לתת כמה שיותר ביטוי ובמה לנושאים האלה", אומרת טלי שרון בראיון ל"ישראל היום". "אלה נושאים חשובים מאוד בהקשר של מעמד האישה בעולם הזה. בשנים האחרונות אני שומעת שדברים מתחילים לקרות, שיש יותר התעוררות ומודעות של נשים מהמגזר שנלחמות על המקום שלהן".

הצגה כזאת יכולה להשפיע לדעתך?

"המטרה של התיאטרון היא להציף נושאים שלא מדברים עליהם, לפתוח פתח לדיון על נושאים שהם טאבו, נושאים מורכבים שאני מקווה שיהדהדו החוצה. אנחנו חיים עכשיו בתקופה מאוד מוקצנת ומקצינה, והקהל מאוד סקרן להבין יותר את העולם הזה. ככל שההקצנה הדתית עולה והתחושה של כפייה דתית גוברת, כך זה נראה לפעמים כמו מין מלחמה פנימית שהולכת ומקצינה. רואים את זה במלחמה על פתיחת בתי עסק בשבת, על זכויות היתר שמעניקים לבית הדין הרבני, על המרחב החילוני־ליברלי שמתחיל להצטמצם. אלו נושאים בוערים, וחשוב לדבר עליהם ולהציף אותם".

שרון כבר שיחקה לא מעט נשים דתיות וחרדיות על המסך, וגם הפעם היא מגלה את המורכבות בעולמות שנצבעים לעיתים בשחור־לבן ומפספסים את כל הגוונים האפורים שבדרך.

"באמת יצא לי לשחק הרבה ז'אנרים של דתיות - כיפה סרוגה, חרדית. ככל שאני יותר מעמיקה ונכנסת לעולם הזה, כך אני יותר מבינה כמה הוא מורכב ומלא רבדים. בסופו של דבר חיים בו אנשים, וצריך להיזהר לא להפוך את הנושא לכה דיכוטומי. יש בו בני אדם שחיים את החיים האלה, וזה מה שהם מכירים - ועם זאת, יש דברים שלא צריך לקבל ולהתפשר עליהם. זה לא אומר שאני לא מבינה שיש מורכבויות.

"כשהתחלנו את החזרות, פתאום דיווחו בתקשורת על האירוע עם הגובים של מס הכנסה שנכנסו לבני ברק וממש עשו בהם לינץ'. יש אירוע כזה במחזה, שכמובן נכתב לפני כן. כשעבדנו עליו זה נראה לי מופרך - ואז זה קרה באמת, וזה עצוב נורא. האלימות הולכת וגואה ומסלימה, ופתאום משהו שנראה מוגזם הפך לעוד משהו שנרמלנו ושהתרגלנו אליו".

ספרי על הדמות שאת מגלמת.

"רוחל היא אישה חרדית, שמאוד קשורה ליסודות ולמנטליות של החברה החרדית החסידית. היא חיה במאה שערים, וחשוב לה מאוד ללכת לפי הכללים והחוקים, עד שזה מגיע למקום של בין אדם לחברו וערבות הדדית. היא עוברת שם שינוי מטורף. היה לנו סיור מרתק בבני ברק לקראת ההצגה, להכיר את העולם הזה, וכששאלנו את המדריך לגבי הסיפור על קהילת סאטמר בניו יורק (בהשראתו נכתב המחזה. מ.כ) הוא אמר שזה מיתוס. כלומר, זה הגיע לבני ברק, אבל זה הפך שם לאגדה שאולי קרתה ואולי לא".

עליתם עם כמה הצגות הרצה. גם קהל דתי מגיע לצפות?

"הגיעו נשים שהיו בעולם החרדי ועזבו אותו, והתגובות היו פשוט מרגשות בטירוף. מישהי כתבה לי שאני לא מבינה עד כמה זה נכון. אנחנו באמת לא עושים הנחות לעולם החרדי בהצגה. הוא לא מוצג בצורה מרוככת. לפעמים יש אמת חדה וקשה, מאוד לא מתחנפת. מישהי שהיתה בהצגה אמרה שזה ממש ככה, ההיררכיה והכוח שיש שם לאדמו"ר, שמשפיע על החיים של כולם. והיא התרגשה, כי בסופו של דבר ההצגה הזאת מעוררת תקווה".

"ההתמכרות החדשה שלי"

לצד הקריירה שלה, כבר שנים שרון מנהלת בהצלחה את סדנאות המשחק שלה, ובימים אלה היא מתרגשת לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית הקרבה ובאה. "סיימתי תואר ראשון בבימוי, ואני מתחילה ללמוד תואר שני בפסיכודרמה באוניברסיטת חיפה. אני רוצה לשלב בימוי, משחק וטיפול, להרחיב את היכולות שלי, לגדול, לצמוח וללמוד. ללמוד זו באמת ההתמכרות החדשה שלי בחיים".