"הם אמרו שההצגה הפכה אותם לפחות הומופובים"

עד לפני חמש שנים היו נמרוד דנישמן, יובל קורן ורום רזניק שלושה יוצרים צעירים שחיפשו את עצמם על הבמה ולא מצאו ייצוג.

מה שהתחיל כיוזמה פרטית שלהם הפך לבית היוצר היחיד בישראל שמוקדש כולו לתרבות להט"בית, עם רפרטואר עשיר שנוגע במגוון נושאים - מהמאבקים הפוליטיים של הקהילה הגאה ועד קומדיות פרועות ושפה קהילתית ייחודית שמושכת קהל מכל הקשת.

לרגל אירועי חודש הגאווה ביוני ופתיחת פסטיבל "דרמה קווין" (4-11 בחודש) ולציון חמש שנים להיווסדו של תיאטרון המשולש מייסודו של המרכז הגאה תל אביב, מספרים מייסדיו על החזון שעמד לנגד עיניהם, על ההישגים וגם על העבודה שיש עוד לעשות, רגע לפני שהם חוגגים את "דרמה קווין #5" - פסטיבל התרבות הגאה הגדול שפותח את חודש הגאווה ומסתיים במצעד חגיגי ומסורתי ובו מגוון יצירות ישראליות מקוריות שנוצרו במיוחד עבורו ושיעלו לראשונה על הבמה.

ברוח הפסטיבל תוצג התערוכה "אמור שלום", באוצרותו של ד"ר ירדן שטרן. התערוכה מאגדת אמניות ואמנים קוויריים הפועלים במדיומים מגוונים, וכמדי שנה ייערך המופע "קוויקי", שכולל ארבע הצגות קצרות ומקוריות שנכתבו במיוחד לפסטיבל על ידי יוצרות ויוצרים מהקהילה הגאה.

"בקורונה הסתובבנו בארץ עם הצגות עצמאיות שעסקו בלהט"ביות, והשאלה שחזרה על עצמה מהקהל היתה אם יש עוד יצירות להט"ביות", אומר נמרוד, ורום מוסיף: "המוסדות חזרו ונפתחו, ובאותה תקופה בכל תחומי האמנות היה ייצוג להט"בי חדש, אבל לא על הבמה - לא בפרינג' ולא ברפרטוארי, למרות שחלק לא מבוטל של העובדים והמנהלים האמנותיים להטב"ים.

"וכשהיה ייצוג להט"בי על הבמה, זה היה כקוריוז, סייד קיק, משהו יחסית מגוחך שלא מטופל מנבכי הקהילה העצמה, והרגשנו שיש פה הזדמנות למלא את החוסר.

"בעצם כמו שבתור נערים גדלנו על צפייה בתיאטרון שיש בו נרטיב הטרו־נורמטיבי והצלחנו להזדהות איתו ולהתרגש, הרגשנו שמגיע לעולם התיאטרון גם ייצוג להט"בי של סיפור אהבה בין שני גברים, קשר בין שתי נשים, התחבטות של גבר ביסקסואל - סיפורים שתמיד היו נלווים לסיפור ההטרו־נורמטיבי, ולא קיבלו את הפוקוס המלא והעגול".

אז בעצם החלטתם לעשות מהפכה.

יובל: "זה מרגיש מאוד טבעי. לי זה לא מרגיש כמו מהפכה, אלא משהו שהוא מובן מאליו. אני מרגישה שכל מי שנכנס לתיאטרון בפעם הראשונה מגיע עם חצי עין בוחנת, חצי מבוכה, ויוצא בתחושה של 'זו הצגה רגילה'.

"זו התגובה שאני תמיד מקבלת, וזה חלק מהפעולה שאנחנו עושים - שיבינו שאנחנו יכולים להתרגש מסיפור אהבה סטרייטי, ושסטרייטים יכולים להתרגש מסיפור אהבה להט"בי באותה מידה.

"לאט־לאט אנחנו נפתחים וגדלים, מכפילים בכל שנה את ההצגות ואת הקהל, והמטרה שלנו היא להתרחב עוד ועוד, לכל הקהל הליברלי, ולעשות שינוי מהותי.

"שלשום היתה כאן קבוצת בני נוער מאשדוד, והמורה שלהם סיפר שאחרי ההצגה הם אמרו שהיא הפכה אותם לפחות הומופובים. הם ממש אמרו את זה".

רום: "דאגנו להתמקד באמת שלנו ובמה שאנחנו, בלי לנסות לתווך את עצמנו החוצה. אנחנו מכירים את השאלה 'אבל למה צריך תיאטרון להט"בי?' ואני חושב שזה בדיוק זה, הדבר הזה שלא מבקש להתנצל. אנחנו קודם כל נאמנים לסיפורים שאנחנו רוצים לספר.

"50 אחוז מהמחזות שהעלינו היו על שולחנות המנהלים האמנותיים בתיאטרונים הרפרטואריים, שלא רצו להעלות אותם כי הם נישתיים, לא לכולם, לא ימכרו וכדומה, והיכולת שלנו להעלות אותם והעובדה שקהל בא לראות אותם הן ההישג הכי גדול".

"זאת האמנות שלנו"

נמרוד: "אחת הסיבות הנוספות שחשוב שיהיה תיאטרון גאה היא שאנחנו לא רוצים שתרבות להט"בית תתקיים לפי רוח התקופה.

"אנחנו בתקופה שבה התיאטראות הרפרטואריים הכניסו לא מעט תוכן להט"בי לרפרטואר שלהם, וזה מבורך ומדהים ומשמח, אבל אנחנו לא יודעים מה יקרה בהמשך ואם הממשלה תהיה יותר או פחות ליברלית, וחשוב שגם כשאף אחד לא ירצה לעשות תוכן להט"בי - יהיה מי שייצג את הקהילה וישים אותה בקדמת הבמה".

יובל: "זה מי שאנחנו, זו האמנות שלנו, ואין ברירה אלא לשים את זה על הבמה. אנחנו משתדלים כמה שפחות לתת לפחד להשתלט עלינו, לקולות האלה מבחוץ להגיע. וזה מוכיח את עצמו, כי את רואה שאנחנו לא לבד. יש אנשים שמגיעים ומעידים כמה המקום חשוב להם".

אפרופו הממשלה והחברה הישראלית השמרנית, נתקלתם בהרמת גבה? באי־הכלה? בתגובות לא נעימות? קרה שלא קיבלתם תמיכה בגלל היצירה?

נמרוד: "לא אמרו לנו באופן ישיר בחמש השנים האחרונות שבגלל זה אנחנו לא מקבלים תמיכה, ומצד שני העבודה מול משרד התרבות היתה מהיום שבו הקמנו את התיאטרון.

"ידענו לאן אנחנו הולכים ובנינו אותו ככה שיתאים לתמיכה, ועדיין לקח להם חמש שנים לאשר את התמיכה הזאת. היום אנחנו תיאטרון מוכר על ידי משרד התרבות".

רום: "אף שהתמיכה הגיעה בשלב מאוחר מאוד, בארבע השנים עד לתמיכה 90 אחוז מההכנסות היו מכרטיסים, לצד התמיכה של עיריית תל אביב, אז בסוף המימון הוא מזה שאנשים הצביעו ברגליים ושילמו לראות את ההצגות".

"רווח" זו לא מילה גסה

מה החלום? מה עוד נשאר לכם לעשות?

רום: "לגרום לאירוע הזה להיות גוף שמצליח לכלכל עוד עובדים ועובדות, יוצרים ויוצרות, באופן ראוי. כי בסוף זה עדיין פרינג' וכולנו תמיד במינימום של התשלום, וקשה מאוד עם זה.

"יש איזו תקרת זכוכית שבא לנו לפרוץ, שהאמנות תהיה גם רווחית ושיהיו עוד אפשרויות של אולמות יותר גדולים להפקות גדולות יותר".

יובל: "להיכנס יותר לתודעה הרחבה. אנחנו מוכרים מאוד בחוגים מסוימים ורוצים להגיע למיינסטרים. שאדם יפתח את הטלפון ויחשוב אם ילך להבימה, לקאמרי או למשולש".

נמרוד: "שיותר להט"בים ולהט"ביות ירגישו חלק ממנו ויראו עצמם על הבמה, יותר נשים, יותר טרנס".