"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הגורל המשותף: המחווה הנועזת לעם האיראני

בזמן שעולם התרבות המקומי נמצא בפאוזה כפויה, אוצרי אירוע האמנות פצ'ה קוצ'ה מקווים שהמציאות תאפשר לקיים אותו • "מייצר חלון של שפיות"

,עודכן
0השמעה
פצ'ה קוצ'ה. צילום: חיים יפים ברבלט

בזמן שבעולם התרבותמבטלים אירועים ודוחיםמופעים ופסטיבלים, יש מי ששומרים על התקווה וממשיכים ביצירה גם בימים אלו. אירוע האמנות הגדול פֵּצָ'ה קוּצָ'ה 2026 עתיד להתקיים השנה ב־30-29 במארס, ובשלב זה האוצרים שלו, איתי מאוטנר וענת ספרן, ממשיכים לעבוד כרגיל עד כמה שניתן ומקווים כי המציאות אכן תאפשר זאת.

בפצ'ה קוצ'ה, אירוע אמנות שמתקיים ביותר מ־1,500 ערים ברחבי העולם, יעלו לבמה תשעה יוצרים ויוצרות ל־6 דקות ו־40 שניות בדיוק כדי להציג את עבודתם, ביניהם אמנים, מעצבות, במאים, יוצרות מחול, צלמים ומוזיקאיות.

השנה תתקיים לראשונה הפקת מקור מרגשת ואקטואלית, מחווה לזמר־יוצר האיראני שרווין האג'יפור, של השיר "בגלל" שהוציא לפני שלוש שנים. השיר מבוסס על אלפי ציוצים של מוחים ומוחות באיראן שענו לשאלה הפשוטה: למה אתם מוחים? התשובות שלהם, שהתחילו במילה "בגלל", הפכו לשיר המחאה הרשמי המעודד את הנשים באיראן להשתתף במחאה נגד השלטון.

בראיון זוגי, מאוטנר וספרן מספרים על העבודה תוך כדי מלחמה, וגם על התקווה שהאמנות תנצח. "אנחנו לא יודעים מה יהיה, כמו כולם, וברור שאם הדברים יימשכו ככה זה לא יקרה בתאריך שתכננו", מסבירה ספרן. "אבל מכיוון שאנחנו לא יודעים - הדרך היחידה שלנו היא להמשיך לעבוד לקראת האירוע כאילו זה קורה, ולהיות מוכנים. ברגע שהמציאות תהפוך שפויה יותר, נוכל לעלות על הבמה.

מחאה בטהרן נגד המשטר,צילום: אי.פי

"זה הרציונל שמוביל אותנו. זה מייצר עוד איזה מומנט של שפיות גם עבור המציגים להיות במשהו אחר, עם כל הקושי. עובדים בזום ויש אזעקות באמצע, והמצב הנפשי לא הכי יציב, אבל זה מייצר חלון קטן של שפיות ותקווה, ואנחנו פועלים בתקווה שהכל ייגמר ונוכל להמשיך בתוכניות".

"זה מעניין, כי בשנתיים האחרונת עשינו פצ'ה בזמן מלחמה, וידענו שהמטרה של הפצ'ה שלנו היא להדהד את הפצע", מצטרף מאוטנר. "עבדנו מאוד חזק עם הכאב, וגם בניסיון לתת איזו תקווה. השנה אמרנו - איזה כיף שאפשר לעשות פצ'ה רגיל, והאמת שקצת התמוגגנו על זה. כן חיפשנו משהו שיסמל עתיד ושגרה, למרות שידענו שזה קצת שבור, תקווה קצת שבורה.

"במקביל, עוד לפני המלחמה עבדנו על נאמבר איראני, שיר מדהים. רצינו לעודד את העם האיראני, שהגורלות שלנו ושלו משותפים בהרבה מובנים ומושפעים זה מזה. מצאנו את מעיין רבני, זמרת שההורים שלה הם ילידי איראן, עם שושלת משפחתית מפוארת, מהיהודים ששמרו על קבר מרדכי ואסתר. היא ממש בקשר עם העם האיראני ועם מה שקורה שם. ואז פרצה המלחמה, והבנו עוד יותר את החשיבות של לעשות זאת. מה שהתחיל ממחווה מסוימת נמצא עכשיו על טורבו, ומקבל חשיבות גדולה עוד יותר".

פצ'ה קוצ'ה,צילום: חיים יפים ברבלט

"תמה של תקווה"

ספרן: "מ־2019 אין לנו פצ'ה רגיל. הפעם הקודמת שבה היינו במשבר ביטול, וזה באמת התבטל - היתה בקורונה. יצאנו לרכישת כרטיסים שבועיים לפני הסגר ראשון, וזו הפעם היחידה עד היום שבה פצ'ה התבטל. אבל מאז לא היה פצ'ה רגיל, כי אין לנו חיים רגילים".

יש איזה רעיון כללי או תמה מאחדת השנה של כל המופעים?

ספרן: "אנחנו אף פעם לא קובעים תמה סדורה, אבל אני חושבת שיש שתי תמות שצצו, במודע ולא במודע, מצד האמנים. האחת זו תמה של תקווה. התחלנו לעבוד על זה ברגע של תקווה זהירה ממש. הדבר השני שצץ כל הזמן הוא עניין הבית. הרבה אנשים עוסקים בנושא הבית, ממקומות שונים לחלוטין, ואני מרגישה שפתאום זה משהו שיש בו חוט מקשר, וזה בא בעיקר מהם".

מאוטנר: "בסוף זה בעיני המתבונן. אנחנו לא מכוונים לתמה, אבל אם זה מה שהקהל מקבל - זה נפלא. אלה דברים שנוצרים תוך כדי, וזה היופי באמנות, שכל אחד יכול לקחת אותה למקומות אחרים".

מתקפה על טהרן,צילום: AFP

עד מתי אתם יכולים לחכות כדי לדעת אם האירוע יתקיים במועד המתוכנן?

מאוטנר: "עד 22 במארס נהיה מסוגלים להעלות את זה, כך אנחנו מקווים. כרגע ענת ואני ממשיכים כרגיל, אבל אחרי התאריך הזה כנראה לא נוכל לקיים את האירוע".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר