שבת בבוקר, חבורת הורים תל אביביים מנסה למצוא כמה שעות של פעילות תרבותית לילדים שאינה כרוכה במסכים - כבר משימה בלתי אפשרית. ואי שם במעבה מוזיאון תל אביב לאומנות, באולם שנמצא באגף החדש (וללא קליטה סלולרית - מה שמסייע בעניין המסכים) קורה קסם.
ספרו של ינץ לוי, "הנסיכה אביגיל ובית החרושת לרגשות" (זוכה פרס דבורה עומר לשנת 2024) מקבל עיבוד יוצא דופן: יצירה למספרת ותזמורת. כבר כשהתקרבנו, בת ה-4 קלטה את דוכן הספרים והתרגשה ברמות של סלב כשזיהתה את ספרי "סבא אליהו", כך שההתחלה הייתה מבטיחה. ובפנים על הבמה, חברו ללוי, ירדן בר כוכבא המצויינת ותזמורת המהפכה, להפקה שאין באמת דרך "רגילה" להגדיר אותה. זאת לא בדיוק הצגה, וזה לא רק קונצרט מוזיקלי, זה משהו שמחבר בין הרבה עולמות.
במובן מסויים הרגשתי שזה כמו "מבוא" לעולם אומנויות הבמה עבור ילדים, מופע שנחשפים בו דווקא לאלמנטים הבסיסיים שמהם מורכבת הצגה, עוד לפני שיש שחקנים, ותפאורה… יש סיפור, ורגש. ואם בהצגות מן המניין יש תזמורת שמסתתרת מאחורי הקלעים או מתחת לבמה, ובמקרים אחרים פס קול מוקלט, במקרה של "הנסיכה אביגיל ובית החרושת לרגשות", התזמורת היא ההתרחשות, והיא בקדמת הבמה, ובאור הזרקורים. וכך גם מספרת הסיפור, שנוכחת ולא נעלמת או מוחבאת בתוך דיאלוג בין שחקנים.
גיבורת הסיפור היא הנסיכה אביגיל שחיה בממלכה שבה שאבו לכולם את כל הרגשות: אביה המלך מלא היגון מרשה לממציא מר טייקונוביץ׳ לשאוב את הרגשות של כל תושבי הממלכה. אותו מר טייקונוביץ' המציא מכשיר מיוחד בשם "שואבורגש אדישי דור "6. לאחר ששאב את כל הרגשות, מר טייקונוביץ' מקים בית חרושת ומוכר את הרגשות ששאב בפחיות לתושבי הממלכה. ואז הנסיכה אביגיל יוצאת להרפתקה מסעירה כדי להציל את המצב.
בפועל, בר כוכבא המצויינת מקריאה את הסיפור, ומנהלת דיאלוג עם התזמורת שנמצאת על הבמה. ברקע, על מסך מוקרנים האיורים מהספר עצמו. בתחילת המופע מדגימים הנגנים - בניצוחו של רועי אופנהיים - איך מוזיקה מביאה לידי ביטוי רגשות שונים: איך נשמעת אהבה, איך נשמע כעס ועוד. לאורך הסיפור, שמדבר על רגשות, מנגנת התזמורת בהתאם מוזיקה שכתב במיוחד המלחין אבנר דורמן, ומעניקה לקהל חוויה שלמה.
חשבתי לעצמי, על כל היצירות הקולנועיות והבימתיות שהמוזיקה הפכה אותן למה שהן, אחת הבולטות אולי היא הסצינה מ"פסיכו", איך אימה מתבטאת בכלי מיתר, כנ"ל ב"מלתעות", או איך עצב צף כשמאזינים לאדג'יו לכלי מיתר בסרטים כמו "פלטון" לדוגמה (יצירה שאולי שמעתם עליה השבוע בתכנית "בוקר חדש", ברדיו 99FM, בפינה שהגיש טל ברמן). ובמקרים אחרים - מנגינות מצחיקות מסרטים מצויירים שמבהירים לנו שהסיטואציה היא אבסורדית או קומית, ואפילו מארש החתונה המפורסם שאין ספור זוגות ברחבי העולם צעדו איתו לחופה, ומעביר תחושת חגיגיות וטקסיות.
המופע הזה חידד לי כמה חשוב הקשר הזה שבין מוזיקה ורגש, ועל אחת כמה וכמה כאשר צריך לספר סיפור. וזאת הסיבה שבגללה המופע הוא כמו ״מבוא לאומנות הבמה״, כי הוא שם בפרונט את החיבור הזה. ברגע שילדים ייחשפו לזה, יבינו את העקרון הבסיסי הזה, כל חיבור עתידי שבין מוזיקה, רגש וסיפור - יהיה להם עוצמתי יותר. ואם רוצים - היצירה כולה גם זמינה להאזנה עם הסיפור בספוטיפיי וביתר שירותי הסטרימינג.
המופע מוגדר לגילאי 6 עד 12, אמנם איתגרתי קצת את בת ה-4 שבדרך כלל נהנית ממופעים, והיה לה קצת קשה יותר להבין הכל, אבל אין לי ספק שבגיל המתאים ובוודאי לילדים שמתעניינים במוזיקה, זאת חוויה מרגשת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו