זהר שטראוס על אלון אבוטבול: "לקחתי את התפקיד שלו אליי"

עסוק עד מעל לראש: על המסך הקטן הוא חוקר פרשת רצח ביפו בסדרת המתח "יאפא", שמשודרת בכאן 11, ועל הבמה הוא משתתף בעיבוד הבימתי לסרט הקאנוני של שמי זרחין "לילסדה", שעלה לראשונה בתיאטרון חיפה בבימויו של משה קפטן, מנהלו החדש של התיאטרון.

במקביל, זהר שטראוס, מהשחקנים הוותיקים והמוערכים, עובד כרגע על סרט חדש משלו, לאחר ששיחק בשנה האחרונה בשני סרטים ("ג'ודוקא" ו"קלף מחוק") ומוביל את הסדנאות בשיטת "אמנדה" שפיתח, שבהן התאים, עם פרוץ המלחמה, את התכנים למציאות החדשה מתוך רצון להעניק כלים מנטליים להתמודדות עם חרדה, אובדן וחוסר ודאות בתקופה המטלטלת הנוכחית.

בהצגה החדשה, שעיבד לבמה ארז דריגס, מסופר על בני משפחה המתכנסים לסדר פסח בבית ההורים בזמן שאחד מהם חסר - יזהר, בן הזקונים שנהרג בפעילות צבאית. ארוחת החג המשפחתית מציפה מחדש אהבות, בגידות, געגועים, קנאות ישנות ומערכות יחסים שמחפשות נחמה.

"בזמן האחרון לוקחים סרטים ישראליים והופכים אותם להצגות תיאטרון מוצלחות, וזו הפעם השנייה שלוקחים סרט של שמי זרחין, אחרי 'אביבה אהובתי', עם אותו מעבד לבמה (דריגס) ואותו במאי (קפטן) ועם שחקנים שחלקם היו בהצגה הקודמת, שאני אחד מהם", מספר שטראוס. "בעצם, לוקחים סרט מוכר ואהוב ונותנים לו אינטרפרטציה בימתית. העלילה נשמרת, אבל איך קפטן אומר? אם לא היה לנו משהו חדש להגיד, לא היינו עושים את זה".

אז מה בעצם אתם מחדשים פה?

"קודם כל, זה סרט שנכתב לפני 30 שנה ועדיין רלוונטי. זו קומדיה דרמטית שמפגישה משפחה ישראלית בליל הסדר, כל אחד עם המטענים, המשקעים והקומפלקסים שלו. הם מתיישבים סביב השולחן ומנסים שיהיה כיף. כמו שקורה תמיד בכל המשפחות הישראליות, משחקים שהכל בסדר עד שדברים לפעמים מתפוצצים, וגם בהצגה הסיפורים מתחילים להתנגש זה בזה, ומעל הכל, ברקע, מעיב על המשפחה שכול שאיתו מתמודדים.

"אני משחק את נתנאל. גילם אותו אלון אבוטבול הגדול, שגם עשה תפקיד מאוד מעניין, ואני לקחתי אותו אלי. מדובר באיש לא צעיר שבעצם מצליח להחיות את הילד שבו, ולמרות כל האינטריגות וכל הביקורת שיש כלפיו הוא נשאר חיובי וכיפי".

הכרת את אלון אבוטבול? יצא לך לעבוד איתו?

"השתתפתי איתו בסצנה בסרט 'בופור', שבו היה לי תפקידון קטן, ולאחר מכן שיחקנו יחד בסדרה 'אבידות ומציאות' של שבי גביזון, שגם הפכה לסרט. הוא הביא איתו הרבה אנרגיה לסט, דאג שהדמויות שלו יהיו עזות ונועזות, ואני רוצה לחשוב שגם אני ככה. שהכוח שלי הוא בילד שבי, בחופש שיש לי, ביכולת שלי to bounce back (להתאושש). התפקידים נותנים לנו, השחקנים, להגדיר במדויק מה אנחנו רוצים להיות, לתת כלים, לפרמט את נפש האדם, להגדיר את הצרכים של הסיטואציה, ולפיהם לבנות דמות שמתאימה לנצח את הסצנה.

"בהצגה הזאת היה לי אתגר גדול לנצח סיטואציה שבה היתה הרבה ביקורת על הדמות שלי. הוא מגיע לליל הסדר עם החברה הצעירה שלו (דניאל גימפל) ופוגש שם את גרושתו, שכל המשפחה מאוד אוהבת אותה. כלומר, אני בליל סדר שבו כל האחים שלי הם לטובת הגרושה שלי, ואני צריך לחצות את ההצגה, לצד כל הביקורת שמוטחת בי, בחיוך, להישאר שמח וחיובי ולהיות דמות אהובה ונחשקת, וזה דורש סט של כלים שהייתי צריך להגדיר מראש ולדייק את מי אני רוצה להיות".

מעניקים כלים פשוטים

סט של כלים זה גם מה שהוא מעניק בסדנאות בשיטת "אמנדה" שפיתח, ושעם פרוץ המלחמה התאים את תוכנן למציאות החדשה. "בסדנאות אמנדה להופעה ולתקשורת אני מעניק כלים אפקטיביים שפיתחתי לעולם העסקים והארגונים. במלחמה פגשנו קהל מגוון, ונזכרנו שאמנדה פותחה על בסיס הידע שיש לי על נפש האדם ונועדה, דרך הכלים של השחקנים המקצועיים, לסייע לתפקד בצורה מיטבית. פגשנו אנשים שמתמודדים עם בעיות כמו מחשבות אובדניות, דיכאון, אנשים שחוו טראומה, והענקנו להם כלים פשוטים שיזכירו להם איך הם יכולים להסתכל על המציאות בדרך אחרת".

לפני שנכנסת לתפקיד בהצגה חזרת לצפות בסרט, או שאתה מאלה שמתרחקים מהמקור?

"אני בן של מדען ולכן אני אדם יסודי", הוא צוחק. "ככזה, אני משתדל לעבוד דרך כל מקורות ההשראה שלי, ואם יש מקור השראה כמו סרט, אני בוודאי אעבור דרכו ואשתמש בו. הוא לא ישפיע עלי בהכרח במידה רבה, אבל הוא בפירוש סוג של רפרנס, עוד מקור שהוא מתנה".