ביחד: הלכו לעולמן צמד הכוכבות התאומות

אליס ואלן קסלר - צמד הזמרות, הרקדניות והשחקניות הגרמניות התאומות מגרמניה, שידועות בזכות שישה עשורים של עבודה על הבמה ובטלוויזיה - מתו יחד ב-17 בנובמבר בביתן בגרינוואלד ליד מינכן. הן היו בנות 89.

משטרת מינכן הגיעה לוילה בשעת הצהריים ואישרה את שני מקרי המוות, ודיווחה כי אין ראיות למעשה פלילי. גורמים רשמיים פתחו בחקירה השגרתית הנדרשת לפי החוק הבווארי.

אליס ואלן קסלר תכננו התאבדות בסיוע חודשים מראש. "מאוחדות במותנו - כך אנו רוצות", הן אמרו לעיתון בילד מוקדם יותר השנה. הן קבעו את התאריך לנובמבר, שכרו עורך דין והזמינו רופא באותו בוקר.

במסגרת ההליך, כל אחת הפעילה עירוי תוך-ורידי של חומר ההרדמה תיופנטל, שעצר את פעילות ליבן ואת מחזור הדם. החוק הגרמני מתיר התאבדות בסיוע כשהמומתים פועלים בחופשיות, לפי סטנדרט שקבע בית המשפט החוקתי הפדרלי ב-2020.

האחיות גם תכננו את קבורתן. אפרן יצטרף לזה של אמם, אלזה, ושל הפודל שלהן יילו, בכד אפר אחד.

התאומות קסלר נולדו ב-20 באוגוסט 1936 בנרכאו, סקסוניה. הן החלו ללמוד ריקוד בגיל שש והצטרפו לבלט הילדים של האופרה של לייפציג בגיל 11. הן ברחו מגרמניה המזרחית ב-1952 וזכו לתשומת לב בינלאומית שלוש שנים לאחר מכן, כשהלידו של פריז שכר אותן. בהמשך הגיעו סיורים ברחבי אירופה, אמריקה הצפונית ואסיה. התקשורת הגרמנית כינתה אותן "הרגליים של האומה", ושיבחה סגנון מלוטש שהביא קהל משפחות לתוכניות בידור בפריים-טיים.

אבני הדרך בקריירה שלהן כללו הופעות על במות בדיסלדורף בגיל 16, שתי הופעות יומיות בלידו בשנים 1955 עד 1960, ומעבר לרומא ב-1961 לטובת Giardino d'inverno של RAI. הן הופיעו בקביעות בטלוויזיה בערבי שבת בגרמניה לאורך שנות ה-70.

אף אחת מהאחיות לא נישאה או הביאה ילדים לעולם; שתיהן קיימו מערכות יחסים ארוכות; אלן הייתה מאורסת במשך שני עשורים, ואליס חיה עם הזמר הצרפתי מרסל אמון. "מעולם לא הפכנו תלויות בגברים", אמרה אליס זמן קצר לפני יום ההולדת ה-88 שלה.

מוקדם יותר השנה אלן הודתה בירידה בבריאותה. "לא נחיה עוד זמן רב", אמרה לבילד, והוסיפה שחיים ללא כבוד אינם מתקבלים על הדעת מבחינתן. התאומות פנו לחברה הגרמנית למיתה הומנית כדי להבטיח פיקוח משפטי ורפואי.

הידיעה על מותן התפשטה בקהילת הבידור באירופה. "הן היו מקצועניות ללא דופי; הן לא החמיצו אפילו צעד", אמרה הזמרת ריטה פאבונה בתוכנית לה ויטה אין דירטה של RAI. השדר הוותיק ברונו וספה כינה את האירוע "אבל משפחתי".