אורי גוטליב: "עוד ועוד שקרים מתגלים בעקבות זה שאנחנו צריכים לשקר"

דווקא בתקופה האחרונה, שבה בלוטות הדמעות שלנו עבדו שעות נוספות, השחקן אורי גוטליב הבין את הכוח של ההומור והקומדיה, סוג של מזור לנשמה גם עבורו וגם עבור הקהל.

כחלק מהבחירות שלו לגעת במה שמצחיק, הוא עלה השבוע על הבמה בהצגה חדשה "שקרים קטנים", קומדיה משפחתית מופרעת, לצד מיה דגן, שלומי טפיארו ואלי סטין, שכתב ג'ו דיפייטרו. ההצגה עלתה בתיאטרון toMix, בבימויו של אודי גוטשלק, עם המוזיקה של אלעד פרץ, והיא תוצג ברחבי הארץ.

"זו קומדיה צרפתית על משפחה שאני משחק בה את האבא, מיה דגן היא האמא, יש לנו ילד יפיוף בשם שלומי טפיארו והוא סוג של בוגד באשתו הטרייה והחדשה, שאותה מגלמת אלי סטין", מספר גוטליב. "אנחנו נאלצים לעזור לו ולנסות לשמור על השקר, אבל גם השקר מתגלה, ולאט־לאט מתגלים עוד ועוד שקרים קטנים בעקבות זה שאנחנו צריכים לשקר. השקרים מתחילים לצוף, ובגלל שזו קומדיה - דברים מתחילים להסתבך וזה מאוד מצחיק וכיף".

כמי שלא משחק בקביעות בתיאטרון ובוחר את הפרויקטים שלו, מה גרם לך לעלות על הבמה במקרה הזה?

"אני בתקופה מעניינת וחשובה בחיי, שבא לי גם לחזור ולעשות כל מיני דברים שאולי נמנעתי מהם בעבר. בא לי על דברים יחסית קבועים ומעניינים וכיפיים, ולא כל הזמן להיות בחיפוש של מה עכשיו ומה הדבר הבא. מתחשקת לי קביעות מסוימת, אז התחלתי לעשות תוכנית רדיו, אני מגיש כל בוקר בכאן תרבות, מ־7 עד 8 את 'שלושה שיודעים'. אני קם ב־5, זה משהו ממש מחופף מה שקורה איתי", הוא צוחק. "ואז הגיעה ההצעה הזאת, קראתי את המחזה וזה נראה לי מצחיק וכיף. אני מת על אודי הבמאי ועל החבורה, והחלטתי שבמסגרת זה שאני עושה יותר דברים קבועים במקצוע שלי, יש לי חשק לעשות משהו על הבמה.

"חשבתי על בידור, סטנד־אפ, וזה פתאום התגלגל לפני - זה גם בידור וגם במה וגם חבורה, ואמרתי יאללה, בוא ננסה את זה. 'לצערי' זו כנראה הולכת להיות הצלחה גדולה".

כלומר, אתה מתחיל להתרגל לנסיעות בוואנים ברחבי הארץ.

"בדיוק! ההצגות יהיו בכל הארץ, זה כיף לפגוש אנשים. לקום בבוקר מוקדם ולנסוע בוואנים - זה סוג הדברים שלקחתי על עצמי".

מה קרה שקיבלת על עצמך את ההחלטות האלה?

"זה התחיל בקורונה, ואז המלחמה, שהמקצוע שלי נהיה קצת שייקי וקשה לסמוך על דברים שיקרו, וחיפשתי פרנסה. גם התחשק לי לעשות עוד ועוד דברים במקצוע. אני בתקופה שבה בא לי קצת לעשות דברים מצחיקים, שמהדהדים החוצה ושהקהל רואה. אז יש לי את שי שטרן (כאן 11) שזה גם יציב וגם מצחיק, ואני מצטלם עכשיו לסרט, קומדיה, שמוקדם עדיין לדבר עליה".

הומור הפך לסוג של תרופה לנפש. אתה מרגיש את השליחות שיש בדבר?

"כן, אני מתייחס לזה אחרת. בהתחלה היה באמת רגע שקשה היה מאוד לעשות דברים מצחיקים וזה היה פחות מתאים, ובתוך כל השנתיים האלה היה חשוב שמישהו יחזיק פה ושם את התחום הזה של לשמח ולהצחיק. זה לא היה אפשרי כל הזמן, ולא כל הזמן התקבל בברכה. זה היה טריקי, ועכשיו בחודשים האחרונים, בטח אחרי שחרור רוב החטופים, מתחיל להיות מין גל, שקיים כבר כמה חודשים טובים, של 'יאללה בוא נצא ונבלה ונצחק'. עשינו חזרה גנרלית מול קהל באורנית, והיתה שם מישהי שבעלה פצוע קשה מאוד ואמרה לי: 'זו פעם ראשונה שצחקתי'. אז כן, יש את השליחות הזאת ויש לזה עכשיו גם יותר מקום, כי כאילו נפתח קצת הברז שמותר ואפשר, לצד העובדה שזו חובה, אנשים צריכים את זה יותר מתמיד, וזה גל חיובי מכל הכיוונים".

תחושת שליחות

יש בזה גם משהו תרפויטי עבורך?

"לגמרי. אני חושב שלא מעט פעמים אנשים קצת קושרים את הקורונה לתקופה הזאת משום שהיו בה שיבושים מאוד גדולים בחיים שלנו. אני חושב שכבר שם קרה משהו שאנשים הבינו איפה ומה הם הכי רוצים לעשות, מה הכי מעניין אותם לעשות ולא מה הם חייבים לעשות. ועכשיו, כשאני עושה דברים מצחיקים, אני מרגיש שזה באמת הכי טוב לי והכי פותח אותי ועוזר לי לצחוק וליהנות כמה שאפשר".

ההצגה עוסקת בשקרים. איזה מין שקרן אתה?

"לעולם לא תדעי", הוא צוחק, "אבל האמת היא שאני שקרן לא טוב, אני לא אוהב לשקר, ובהצגה זה בא לידי ביטוי שאני שקרן לא טוב. הייתי מעדיף כל היום להגיד רק את האמת כל הזמן, אבל זה ממש קשה".