אל המחזמר הקודם שלו הגיע השחקן דור הררי היישר משירות המילואים, עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל.
רק שאז זה היה למחזמר שעסק במלחמה, "בלוז לחופש הגדול" בתיאטרון בית ליסין, שהצליח לטשטש את הגבול בין הבמה לחיים עצמם. עכשיו הוא מתכונן לתפקיד החדש בבית ליסין, באחד ממחזות הזמר הגדולים של כל הזמנים, "סיפור הפרברים", שיעלה ב־5 בנובמבר.
במחזמר, בבימויו של אלדר גוהר גרויסמן (מוזיקה: לאונרד ברנשטיין, פזמונים: סטיבן סונדהיים, תרגום: אלי ביז'אווי, ניהול מוזיקלי: ליאור רונן), משתתפים לצידו גם רביב כנר, מגי אזרזר, לינוי כהן, הראל ליסמן, יניב לוי, דור אלמקייס, יעל אברם, רותם קינן, שירה אלתרמן ואחרים. בגרסה המודרנית ל"רומיאו ויוליה" מובא סיפור אהבתם האסורה של טוני, צעיר אמריקני החבר בכנופיית הג'טס, ומריה, אחותו של מנהיג הכנופייה הפורטוריקנית היריבה, על רקע המאבק הדרמטי בין שתי כנופיות ברחובות ניו יורק. הוא יגלם את ריף, מנהיג הג'טס, תפקיד שאליו הוא צולל על רקע סיום המלחמה והשבת החטופים.
סיפור הפרברים גרסת 2025 // מאיה כהן, משה בן שמחון
"התחושות הן שכלום לא חשוב, ואנחנו רואים את האור בקצה המנהרה", הוא משתף ביום החזרת החטופים לארץ. "עד עכשיו ניסינו ליצור חיים לצד זה, אבל עכשיו אני מרגיש כאילו אולי נוכל לחזור באמת איכשהו לחיים חדשים, שלא יהיו דומים למה שהיה לפני, אבל עם המון אופטימיות זהירה".
אתה נכנס לאחת הקלאסיקות הגדולות בעולמות המיוזיקלס.
"זה תמיד כבוד גדול לגעת בקלאסיקה, וב'סיפור הפרברים' כמבצע אני נדרש לרקוד ברמה הכי גבוהה, לשיר את המוזיקה של ברנשטיין וסונדהיים, שהאוזן שלי לא שמעה לפני, שהיא מאוד טכנית ומורכבת ובלתי ניתנת לספירה, ומבחינה משחקית להוציא את הנשמה של הטיפוסים והדמויות האלה. צריך גם להביא בחשבון שאנחנו לא ב־1950 אלא ב־2025, והניסיון שלי הוא להפוך את זה לעכשווי מבחינת האנשים שאנחנו, התרבות שאנחנו חיים בה, לאו דווקא בהקשר הישראלי.
"זה מחזה על שתי כנופיות בניו יורק. האמצעים שלהן, שהיו אגרופים ומקלות, הפכו כיום לרשתות חברתיות, לכמעט פרופגנדה והטיית דעת קהל. ועדיין, מה שנכתב אז נכון כל כך לעכשיו".
מאבקים בין קבוצות נשמע מהדהד מאוד לישראל 2025. עד כמה זה מהדהד לחדר החזרות?
"כל מי שיראה את המחזמר הזה - יהדהד לו נושא המחנות והקיטוב, שיש שני צדדים, ובסוף אם מישהו יוצא מהצגה כזאת עם מחשבה או ערך מוסף זה אדיר".
ספר על הדמות שלך.
"אני מגלם את ריף, בחור מקומי, שהמציאות שלו היא פשע. הוא וחבריו באו מבתים שבורים, ויש להם זה את זה. משהו בדנ"א של כולנו, ה'ביחדנס' הזה, לא זר לנו, ואני מקווה ומכוון שהביצוע ייתן את המחשבה והערך המוסף הזה שלנו כחברה, כי זה גם הערך העליון בהצגה. אני בא להשתולל שם, ואולי נוכל להעלות חיוך על שפתי הצופים, וגם זה חלק מהשליחות שלי".
ההשתתפות ב"רוקדים עם כוכבים", שם לקחת את המקום הראשון, בטח הכשירה אותך לדבר, לפחות מבחינת הריקודים.
"הכושר נעלם מאז 'רוקדים', עברה שנה", הוא צוחק. "זה הכשיר אותי כך שאני ער לעד כמה רחוק אני יכול למתוח את הגוף שלי ולקחת אותו לקצה. היוצרים של ההצגה הזאת, אלדר הבמאי ומיכל הכוריאוגרפית, היו גם הם ב'רוקדים', אז אנחנו מכירים היטב, וידעתי מה הם הולכים לשאוב ממני. נעשה את זה יחד באהבה גדולה.
"האינטנסיביות וסגנון הריקוד שהיו ב'רוקדים' הם חיה אחרת לגמרי. פה אנחנו בונים לא 200 ריקודים לתחרות סלונית, אלא ריקודים ונאמברים ברמה הכי גבוהה שיש".
"ילך איתי לנצח"
"בלוז לחופש הגדול" ירד מהבמה. הוא עלה על רקע המלחמה ודיבר על מלחמה. איך אתה מסכם את התקופה?
"זו היתה ההזדמנות הראשונה שקיבלתי בתיאטרון בית ליסין, אחרי שנים שבהן אני נלחם להוכיח את עצמי. אני בן 36 והם היו הראשונים שהטילו עלי את האחריות של תפקיד ראשי. באתי עם התרגשות ורצון להוכיח במחזה מקורי שעבר שינויים, והכל התנקז לשבת שהיתה אמורה להיות האחרונה לפני השבוע הטכני, 7 באוקטובר, שכמובן טרף את כל הקלפים.
"נדהמתי לגלות אנשים רגישים בתיאטרון כלפיי וכלפי איתמר אלבז ועוד אחרים שקפצו למילואים, שפשוט חיכו לנו. אני לא רגיל שמחכים לי, שסופרים אותי, הופתעתי מזה. חזרנו מהמילואים הקשים ולא ידענו אם ההצגה תעלה, כי היא מדברת על מלחמה, אבל לעשות אותה היה משהו שילך איתי לנצח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו