צחוק והומור הפכו בשנתיים האחרונות למרפא לנפש. מי שמחפש גם בתקופה העצובה הזאת לברוח למחוזות הקומדיה ימצא את זה בפסטיבל הקומדיה הישראלי על שם אפרים קישון, שייפתח ב-17 באוגוסט ביוזמת תיאטרון האינקובטור ומשפחת קישון, ובתמיכת משרד התרבות, עיריית ירושלים והקרן לירושלים, ויתקיים בבית מזיא לתיאטרון ובמוקדים נוספים ברחבי ירושלים.
בפסטיבל, שמוקדש לקידום יצירה תיאטרלית חדשה וחגיגת המורשת המפוארת של הקומדיה, ההומור והסאטירה הישראלית, יוצגו בבכורה חמש הפקות מקור של יוצרות ויוצרים, ביניהן גם "דונלד ועבדול" (מאת יונתן בלומנפלד וטל מילר, מפיק ויוצר שותף: יונתן פישמן).
הסאטירה על שלטון, כוח וחברויות לא צפויות מתרכזת סביב טקס חתימת הסכם השלום בין ארצות הברית למנהיג הטליבאן עבדול. הנשיא טראמפ מקבל את הקהל, משיב לשאלות ומתגאה בקשר המיוחד שנוצר בין המנהיגים, אולם כשעבדול לא מגיע, מושפל הנשיא בלייב מול העולם כולו.
הקומדיה הסאטירית מציעה מבט חדש על המנהיגים שלנו ועל רגשי הנחיתות שמניעים אותם.
"בספטמבר 2024, צפיתי בלייב בעימות היחיד שנערך בין דונלד טראמפ ליריבתו למירוץ לנשיאות קמלה האריס. בשלב כלשהו עלתה שם הסוגיה של הטרור וספציפית הטליבאן, וטראמפ הפתיע את האריס, את העולם כולו ואותי באופן אישי כשסיפר פרטים מדהימים ומשונים על הקשר המפתיע שנוצר בינו לבין מנהיג הטליבאן", מספר טל מילר איך הכל התחיל.
"'הפכתי להיות בקשר עם הטליבאן'", אמר טראמפ, 'ועבדול! הוא היה מנהיג הטליבאן. הוא עדיין מנהיג הטליבאן. ואני אמרתי לו: עבדול, אל תעשה את זה. אם תעשה את זה יהיו לך בעיות. ועבדול שאל: למה אתה שולח לי תמונות של הבית שלי? השבתי: אתה תצטרך להבין את זה בעצמך, עבדול'.
"כמובן שמיד נכנסתי לטוויטר וגיליתי: למפקד הטליבאן בהחלט לא קוראים עבדול. שמו הלא מאוד דומה הוא: הייבתוללה אח'ונדזאדה. השאלה הגדולה הייתה על מי למען השם דונלד דיבר שם? מה באמת קרה בעיני רוחו עם אותו עבדול ולמה באמת שלח לעבדול תמונה של הבית שלו?.
"אז סיפרתי על זה לחברי הטוב יונתן בלומנפלד והצעתי שנכתוב הצגה על דונלד ועבדול, שתנסה להתבונן בקשר הכנראה פיקטיבי הזה ודרכו להסתכל באור חדש על הקשרים האמיתיים והלא פיקטיביים בכלל של מנהיגים בעת הנוכחית והאופן שבו הם שולטים בחיים שלנו.
"מה שמדהים בטראמפ זה שהכל אצלו בחוץ"
"מה שהפתיע אותנו היה שמאז שהתחלנו לעבוד על ההצגה, טראמפ - שכמובן נבחר לכהונה נוספת בבית הלבן - צבר לו כל מיני 'עבדולים' נוספים שהוא קצת התאהב בהם, גם אם זו התאהבות חולפת. לדוגמה מנהיג סוריה החדש ג'ולאני, שעליו אמר הנשיא: 'הוא די מדהים, בחור צעיר ומושך. בחור קשוח, לוחם, עם עבר מאוד חזק. יש לו המון פוטנציאל, הוא מנהיג אמיתי'.
"מה שמדהים בטראמפ זה שהכל אצלו בחוץ. כשהוא מתלהב הוא כולו בהתלהבות. כשהוא זועם הוא זועם בלי להתנצל. הוא יכול לרומם אדם שהרגע פגש ובאותה מיידיות גם להתעצבן על זלנסקי כי הוא לא ממהר להתקפל מול פוטין ולא מגיע עם חליפה לבית הלבן.
נשמע שטראמפ באמת מאוד מעסיק אתכם.
"'דונלד ועבדול' היא למיטב ידיעתנו היצירה הראשונה באורך מלא שנכתבה על טראמפ, אולי הנשיא האמריקאי שהכי השפיע על חיי האזרחים בישראל. אנחנו מנסים להציף שאלות אמיתיות ורציניות על המקום של מנהיגות ויחסי גומלין בין מנהיגים בעידן רווי ההטרלות שאנחנו חיים בו".
עד כמה הכתיבה שלך עבור מטה משפחות החטופים מחלחלת למחזה הזה ולשאר היצירה הרלוונטית שלך?
"כתסריטאי שמכיר די מקרוב את הנוף הפוליטי (הייתי כותב נאומים בצבא ובהמשך עבדתי עם שורה של גורמים במערכת הפוליטית), הרבה מהעשייה שלי קשורה באופן טבעי למציאות בישראל. הסדרה הראשונה שיצרתי, 'ויקי ואני', ששודרה בערוץ 10 ב-2017, עסקה בקשר שבין כותב נאומים לשרת חינוך צעירה וסוערת, ובעיקר בדרך שבה האישי מחלחל לפוליטי.
"המפגש עם משפחות החטופים והמשפחות השכולות נכנס לכל דבר שאני עושה"
"מאז שהתחילה המלחמה אני מלווה משפחות שכולות ומשפחות חטופים, והמפגש איתן נכנס לכל דבר שאני עושה, בטח להצגה כזאת. מפתה להסתכל על טראמפ כסוג של בידור, הרי הוא צמח כבדרן וזה לא בדיוק משהו שיצא מהאישיות שלו כשהוא נכנס לבית הלבן. העניין הוא שהוא משפיע היום יותר מכל אדם אחר בעולם על נושאים מאוד רציניים וגדולים – ובהקשר שלנו כמובן המשך המלחמה ושחרור החטופים.
"המשפחות מאמינות שהוא ישחרר את הילדים שלהם, ולפעמים היה מאתגר לחוות את הדיסוננס בין האופן שבו אנחנו ככותבים רואים אותו לבין הדרך שבה הוא נתפס על ידי רבים מהאנשים בישראל. לא תמיד ברור אם יש לו את העקביות והנחישות שנדרשות בשביל להשלים משימה כל כך מסובכת. אנחנו מתפללים שנגלה שכן".
הומור כתרפיה בזמנים קשים
בתקופה העצובה הנוכחית נוספה לקומדיה סוג של שליחות לדעתך? חשוב יותר לנסות לשמח?
"הקומדיה היא תרפיה ובעלת משמעות – מעל לכל למי שעוסק בה ומנסה דרכה להתמודד עם המצב הבלתי אפשרי שאנחנו חיים אותו. כשרואים שתוכניות נפלאות כמו 'ארץ נהדרת' ו'קופה ראשית' צברו קהל גדול כל כך, ברור שאנחנו זקוקים להפוגה הזאת ואנחנו כותבים מתוך התקווה שלהומור יש דרך לבחון מחדש את המציאות ואולי בתקווה גם להשפיע עליה".
