"אם ישלמו כמו באיחוד של 'חברים' - אני מתחיל לכתוב": האם כוכבי "הפיג'מות" יחזרו?

חובבי הסדרה "הפיג'מות", נא להתפקד: שלושה מכוכבי הסדרה האהובה משתפים פעולה בהפקה חדשה, וזה כמובן עומד להיות מצחיק.

"שעה של שקט", הקומדיה שכתב פלוריאן זלר, תעלה בהפקת Tomix ברחבי הארץ (14.8 באור עקיבא, 15.8 במוזיאון ארץ־ישראל בתל אביב, 20.8 במודיעין), ובה יחזרו לבמה בוגרי "הפיג'מות" יניב פולישוק ויובל סגל, תחת שרביט הבימוי של אילן רוזנפלד. עוד ישחקו לצידם יפית אסולין, אביעד בנטוב, יעל טל, אופיר וייל ורועי רביב, בקומדיה של טעויות שמתארת את המרדף הבלתי אפשרי אחר רגע אחד של שלווה שמבקש לו אודי, גבר עירוני חובב מוזיקת וינטג', שחייו נקלעים במפתיע לסחרור מטורף של הפרעות בלתי פוסקות.

בראיון משולש מספרים יניב, יובל ואילן על העבודה ביחד, וגם למה אין סיכוי (כמעט) לקאמבק של "הפיג'מות".

אילן: "אנחנו עובדים לסירוגין יחד כל השנים האלה. יניב ואני עשינו מופע סטנד־אפ, שאיתו רצנו בכל מיני בדיקות חומרים בשנתיים האחרונות, אז מבחינתנו לא באמת היתה הפסקה, וההצגה הזאת זה כמו לחזור הביתה. אם זו עבודת בימוי ראשונה שלי בתיאטרון - ברור שאביא חברים לדבר הזה, כי אני סומך עליהם במאה אחוז".

יניב: "אנחנו כל כך זה בתוך זה באופן רציף, למרות שעברו 20 שנה מאז סוף 'הפיג'מות', ולא באמת נפרדו דרכינו. זה כמו משפחה, לפעמים תפקודית ולפעמים לא, ולמרות שזו עבודה, אלה האנשים שהכי נוח לי בעולם איתם. אני יודע איך אילן עובד, אני יודע איך יובל עובד, הם יודעים ומבינים כל הרמת גבה שלי, אנחנו דוברים את אותה השפה".

יובל: "אני חושב שהם טועים". "לא, סתם", הוא צוחק, "זה לגמרי ככה. אנחנו חברים, ולמזלנו תעשיית הבידור כל כך קטנה שאנחנו מוצאים את עצמנו נפגשים וגם מייצרים את זה ובוחרים לעבוד יחד, כי זו חברות כל כך חזקה".

ומה לגבי זה שהפעם אילן הוא זה שייתן לכם הוראות בימוי?

יניב: "בואי, זה לא הוראות, זה עצות. כחבר".

יובל: "לי זו לא פעם ראשונה ואני מקווה שלא אחרונה, כי הוא ביים אותי בסדרה 'ביצפר' בניקלודיאון, והוא היחיד שנותן לי להתפרע כמו שאף אחד אחר לא נותן לי".

יניב: "הוא שומר את זה למינימום ומשתדל באמת לא לפנות אלי. אני צוחק, זה כמו ששחקן אומר לי 'רגע, אולי נעשה ככה...'"

אילן: "אני מכיר אותו כל כך טוב שהוא לא שם לב שהוא מקבל הוראות".

יניב: "גם נכון, הוא יודע לכוון אותי ממש בנגיעה קלה, בקטנות".

ספרו לי על התפקידים שלכם בהצגה.

יניב: "הפכנו את הגרסה הצרפתית לישראלית, אז לדמות שלי קוראים אודי, גבר רגיל שפתאום מוצא ברחוב תקליט שהוא חלם עליו שנים והוא מגיע הביתה ומבקש מאשתו 'תני לי רגע, אני חייב להקשיב לו'. מפה כל עולמו קורס עליו, החל מאשתו, דרך הילד, השכן, השיפוצניק, החברה, מכל כיוון משהו קורה והוא רק ביקש שעה של שקט להקשיב לתקליט".

יובל: "אני השכן שלא מבין רמזים ובא כדי להישאר. לקחנו את הדמות הזאת למקום שונה מהמקור, הוא דרום־אמריקני, וזה מתבטא גם באובר פתיחות שלו ובחמימות שלו".

"יש כאן שליחות"

אתם עולים בקומדיה בתקופה מאוד עצובה. המשימה להצחיק הפכה לסוג של שליחות? אתגר?

יובל: "כשחזרנו לבמות אחרי 7 באוקטובר עם ההצגה 'טוקטוק', שהיא קומדיה מאוד מצחיקה, בסוף ההצגה הקהל נעמד על הרגליים ואני זוכר אדם מבוגר שצעק לנו תודה. זה מהדהד בתקופה הזאת, עד כמה אנשים צריכים רגע, לא חס וחלילה לשכוח את המצב, אלא שנייה אחת לנשום. ואם הנשימה באה עם צחוק - עוד יותר. יש פה איזו שליחות, סליחה על הרומנטיות הזאת".

אילן: "אנחנו מציעים לקהל ניתוק.יש לנו הסכם איתו, הוא מגיע לשעה של שקט, בא לצחוק. גם בהופעות בסטנד־אפ שלנו הקהל נורא רוצה לצחוק. ברור לכולנו מה קורה בחוץ, כולנו חיים עם המועקה בגרון והם מגיעים אלינו להצגה שאני מקווה שתאפשר להם רגע של התעסקות בקטן, ולא בגדול".

לא נסיים בלי השאלה: האם יש סיכוי שיהיה קאמבק ל"פיג'מות"?

אילן: "נבר סיי נבר, אבל לא. אני מרגיש שכל אחד עושה דברים אחרים, התפתחנו, לפעמים מאוד נעים להתגעגע, אבל תלוי בכסף. כי אם ישלמו לנו כמו באיחוד של 'חברים' - אני מתחיל עכשיו לכתוב".