היא שחקנית, היא יוצרת, והיא גם בת הזוג של אחד האנשים הכי מצחיקים על המסך - אבל דנה סמו היא גם, ואולי קודם כל, מורה, שרואה במקצוע שכיכב בכותרות בשבועות האחרונים לא פחות משליחות.
אחרי הפסקה של שנה, היא מתכוננת לשוב לבית הספר כדי להכשיר את הדור הבא, ומבהירה למה ההוראה הפכה אותה לשחקנית טובה יותר, ומה חושב על זה יובל סמו, בן הזוג שלה.
"אני שחקנית מגיל 23, מהרגע שסיימתי את לימודי המשחק, ובערך לפני עשור הרגשתי שחסר לי משהו", משתפת סמו (47). "עבדתי כשחקנית, אבל איכשהו זה לא הספיק, היה לי חסר, בודד, לא באמת הצלחתי להרגיש שאני מצליחה למרות שהתפרנסתי, לא הצלחתי ליהנות מההצלחות האלה. משהו היה שם לא מאושר, והחלטתי לשחרר קצת מהמרוץ, שבתחום הזה רצוף כישלונות ומבחנים שהתישו אותי נפשית וללכת לעשות תואר, לתת לשכל שלי לקבל ידע ולמידה ממקומות אחרים.
"אני מאוד אוהבת שפות והחלטתי שאעשה תואר בחינוך באנגלית בסמינר הקיבוצים. חלק מהתוכנית היה תעודת הוראה. זה לא משהו שתכננתי, אבל בשביל זה הייתי צריכה לעשות סטאז'. נכנסתי לבית ספר בפתח תקווה, ושם היתה לי חוויה מכוננת, משנת חיים ממש. התאהבתי. ואז החיים שלי קיבלו תפנית, משהו בי התמלא. עד היום אני מאוהבת בעולם הזה שנקרא עולם המורים, בקהילת בית הספר.
"החברים, הקולגות שלי וגם בתקשורת התייחסו לזה בהתחלה קצת בהרמת גבה של 'אוקיי, אז היא שחקנית שלא מצליחה והולכת למלא את הזמן שלה בדברים', אבל זה דווקא הפך אותי לשחקנית הרבה יותר טובה, ואפילו עבדתי יותר. זה פשוט עשה אותי אדם יותר מלא, מאושר ויצירתי.
"לימדתי כמורה בתיכון תוך כדי קורונה ומלחמה, מאוד מאתגר. בשנה שעברה לקחתי שנת חופש להתאושש, ובשנה הבאה אני חוזרת בכוחות מחודשים לעירוני ט', ללמד אנגלית בחטיבת הביניים. הבחירה שלי לחזור עכשיו ללמד נותנת לי תחושה של משמעות גדולה".
את מדברת על משמעות, אבל התקופה האחרונה חשפה את מקצוע ההוראה כלא מתגמל, ואפילו כמעליב, עם מה שהמורים חווים.
"נכון. לאורך השנים יש המון מאבקים ושביתות, ועכשיו זה היה עוצמתי יותר. אנחנו בשנתיים של מלחמה, העצבים של כולם רופפים, וכל דבר קטן מביא את כולם לסף. אני לא חושבת שזה עניין של אחוזי שכר או יום חופש, הכוכביות הקטנות בחוזים הן לא העניין, זה האנשים שנותנים את הנשמה שלהם ומקריבים.
"זה לא רק המורים, זה גם המילואימניקים. וגם השחקנים צועקים כי פתאום יש הסכמים חדשים וחברות הפקה שמקצצות בזכויות אלמנטריות של שחקנים. כאילו בחרתי את שני התחומים הכי לא מתוגמלים", היא צוחקת.
"יש פרדוקס גדול - מצד אחד הורה יודע שהוא שם את הילדים שלו רוב שעות היום במסגרת שמעצבת ומשפיעה, ומצד שני לא תשמעי הורה שיגיד לילד שלו: כשתהיה גדול אני רוצה שתהיה מורה. יש צביעות אדירה, וזה בא מלמעלה.
"אני גם כותבת ויוצרת פרויקט לטלוויזיה שיעסוק במורים. נוסף על כך, אני עושה עם מ.ט.ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) פודקאסט שנקרא 'רוצה לשתף את כולם', שבו ראיינתי אנשי חינוך מרתקים, מורות שהיו בשבי חמאס וחזרו ללמד, מורים שהיו במילואים וחזרו ללמד, מנהלים שהקימו בתי ספר למפונים. אני בת מושב ובאתי מחינוך של תנועות נוער, שנורא מחובר לטבע, ציוני וחלוצי מאוד. חיים כשחקנית פחות מחברים אותך למקומות של הדברים הפשוטים, של הקולקטיב, ואותי זה נורא מרגש לחזור למקום הזה".
"יובל מאוד מפרגן"
לצד זה לא ויתרת על עולם המשחק.
"נכון, אני משחקת בהצגה 'טוקטוק' של התיאטרון הארצי, אנחנו רצים עם זה בכל הארץ וזה אתגר להצחיק בתקופה הנוכחית. את בעיקר רואה כמה הקהל צריך את זה. אני רוצה ליצור סרטים וסדרות. אני מרגישה שאני בשלה ויש לי מה להגיד".
בן זוגך מעולם המשחק, יובל סמו, תומך במהלך שלך?
"יובל אוהב ומפרגן לעולם השני שבחרתי להיות בו. אני חושבת שנהייתי בן אדם יותר שמח וחזק, עם עמוד שדרה ודימוי עצמי טוב יותר. זה עולם שממלא אותי ונותן המון פרופורציות".
חשבתם ליצור משהו יחד?
"לא כל כך, אנחנו לא כאלה, יש לנו סגנון אחר. שנינו שחקנים והוא קומיקאי בחסד, אבל הטעם שלנו ומה שאנחנו רוצים לעשות קצת שונה".
כשאת נכנסת לכיתה כשחקנית מוכרת, זה לא משנה את הדינמיקה של מורה־תלמידים?
"זה אתגר שצריך להתנהל איתו. אז מזהים ושואלים, זה יכול לתת לי פור לחמש דקות, אבל אחר כך, אם לא אהיה מורה טובה, שום דבר לא יעזור לי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו