כוכב "האח הגדול": "הייתה לי תחושה שזה יכול להרוס את הקריירה"

בתוך דירה צפופה בלב תל אביב נפגשים ענבל ואריק - שני זרים שסוחבים איתם פרידות כואבות. מה שמתחיל כמשא ומתן על חוזה שכירות הופך למסע של שיחות חושפניות, בדיחות עוקצניות ווידויים אינטימיים. זהו סיפורה של הקומדיה הרומנטית "אחד בלי השני", שכתב וביים אופק לוי, שתעלה הערב וב־27 במאי בהבימה 4 בתיאטרון הלאומי.

לוי, יוצר צעיר ומבטיח בעולם התיאטרון, הוא גם אחד מדיירי התוכנית "האח הגדול", שבה השתתף לפני יותר משנתיים (עונה 12) ושממנה הודח לאחר 82 ימים. לאותו בית נכנס בעונה האחרונה השחקן בן אדם, שכבר שיחק על הבמה ועל המסך, השתתף בעונה האחרונה של "האח" והודח לאחר חודשיים, וכעת מככב בהצגה החדשה לצידה של רוני שליו.

בראיון זוגי מספרים השניים על הכניסה לבית "האח הגדול", על נקודות ההשקה והטייפקאסט המשותף ועל המפגש על במת התיאטרון.

"שנינו למדנו בתלמה ילין ובאנו מתיאטרון. תויגנו בתוכנית כהיפסטרים התל־אביבים", מספר אדם. "אנשים מ'האח הגדול' תמיד הולכים להתעסק במשחק אחרי התוכנית, ואנחנו עשינו את המסלול ההפוך, באנו מתיאטרון".

"אני מסכים עם בן", מצטרף אופק, "שנינו גם עברנו אותה חוויה בתוך המקום עצמו, ברמה הרגשית, אהבה ואכזבה, למצוא את עצמך דווקא מנותק מהבועה שאתה בדרך כלל חי איתה, בטייפקאסט של התל־אביבי".

לא הכרתם לפני כן?

בן: "הכרנו מרחוק. אני שמעתי על אופק כאיש תיאטרון וכמחזאי, לא ידעתי בכלל שהוא היה בריאליטי, כי לא ראיתי 'האח' עד לעונה שבה נכנסתי".

אופק: "זה היה מצחיק. רק באודישן הוא הבין שהייתי ב'האח', בדיעבד".

מרגע הגילוי מתחיל השיח המשותף? יש אחוות דיירים?

בן: "מה שחיבר אותנו זה שלא באנו כדי להיות משפיעניות אלא לקדם אג'נדה חברתית אמנותית, להביא לפריים־טיים משהו שקשור יותר לאמנות ולתרבות, שיח יותר אינטלקטואלי במקום שהיה קצת זר לנו. אני מרגיש שהחיבור עם אופק זה בעיקר החוויה של הזרות בתוך הבית.

"שנים הייתי בפוזה של רעיון האמן המיוסר, שעושה רק דברים איכותיים ורק תיאטרון לפני 'האח', ואחרי 'האח' הרגשתי שאני משחרר את זה ומרשה לעצמי לקפוץ לבריכת המיינסטרים, להבין שזה חלק מהתרבות הישראלית ולא להתנגד לזה. משהו בי נפתח, והחברים הכי טובים שלי מהבית הם יוסי פריאנטי ואור בן דוד, אנשים שהביאו אותי לריב איתם ובסוף הם אחים שלי. משהו בי נפתח לקהל אחר. באתי אולי קצת להשפיע על הציבור, ובסוף זה גרם לי לפתוח בי משהו שהיה בהתנגדות".

"מת על ריאליטי"

"באחת השיחות עם 'האח' הוא אמר לי שאני הטראש הכי עמוק", צוחק אופק, "אני מת על ריאליטי. נכנסתי קודם כל לקדם את עניין החרמות, אבל בסוף אתה עובר חוויה נורא עוצמתית עם עצמך. הניתוק המוחלט מוביל להתמודדות שלך עם עצמך, עם השאלות והפחדים, ואתה מוצא שאתה הרבה פעמים מפחד מדברים שלא באמת צריך לפחד".

בן: "זה באמת הרגיש שפגשנו אנשים שאמרו לנו שאנחנו אמורים להתנגח בהם או לחשוב אחרת מהם ושם דווקא נוצרו חיבורים טבעיים, בלי ישראל הראשונה או השנייה. זה שבר איזו מחיצה שמספרים לנו שקיימת".

לא חששתם, ככאלה שמגיעים מתיאטרון ומתרבות גבוהה, להיכנס לתוכנית ריאליטי?

אופק: "אני גאה להגיד שאין דבר כזה - הגדרה לאמנות. אמנות זה דבר מאוד עמוק, לא רק משהו לבן ופריבילגי, אלא מה שגורם לנפש ולנשמה לזוז".

בן: "אני דווקא פחדתי פחד מוות מהדבר הזה. חמש פעמים הציעו לי להיכנס ל'האח' וסירבתי בתוקף. שנים היתה לי תחושה שלשחקנים יש בוז לריאליטי, וזה משהו שיכול להרוס לך את הקריירה. אבל משהו קרה בשנתיים האחרונות - אנשים באו לתיאטרון גם מהטיקטוק ומהטלוויזיה, משהו היטשטש בגבולות האלה. ובסוף הכרה ציבורית מביאה עוד עבודה ועוד חשיפה, וכיום גם לתיאטרון האיכותי לוקחים אנשים שהם כוכבי ריאליטי".

עוד מחזה לאוסף

"אחד בלי השני" הוא המחזה המקורי החמישי שכתב אופק, ולדבריו "כל המחזות שלי בסוף מדברים על משהו אוטוביוגרפי שקרה. במקרה הזה מדובר על דייט שהיה לי עם בחורה, היה בו קליק ראשון והדייט נמשך שעות, המסעדה נסגרה עלינו, ואז היא סיפרה לי שבן הזוג שלה נוחת הלילה, כלומר היא בכלל היתה בזוגיות. יש משהו ברגע הזה, בין הלא אפשרי לאפשרי, שסקרן אותי לכתוב עליו, כשהלב פועם כל כך חזק ואין יכולת להגשים".

בן: "בדמות שלי יש משהו מאוד שברירי, הוא בצומת דרכים וחייב לברוח מעצמו. הוא בורח לברלין, ומשהו בחרדה הקיומית שלו וברצון באהבה מביא אותו למפגש שמטלטל אותו בערב אחד. הרגשתי שאני יכול להתחבר לחיים האלה בתל אביב, לרצון לברוח מצלקות האהבה.

"אם פעם היה האתוס של הגבר הישראלי והצבר החזק - עכשיו יש את האתוס החדש, קצת שבור, מצולק מאהבה, לא בהכרח חזק. יש לאופק שליש גן עדן כי השחקנית בהצגה, רוני, ואני התאהבנו תוך כדי והפכנו לזוג והכל התערבב".

אופק: "יש עכשיו בהצגה משהו הרבה יותר מסקרן ומרתק, אינטימיות ברומנטיקה של זוג בחיים שמגיעה לבמה - יותר ריאליטי מזה עוד לא פגשתי. וחשוב לי להגיד שחוויית ההצגה שונה פה - הקהל מקבל בירה, יש בר ואלכוהול תוך כדי ההצגה, יש רצון לערער קצת את התיאטרון הישראלי, לייצר חוויה אחרת, משהו יותר מגניב וצעיר.

"החלום הכי גדול שלי זה שהקהל יסיים את ההצגה וימשיך משם את הערב שלו, כי תיאטרון זה מפגש של אנשים שפוגשים את עצמם ואת החיים וממשיכים לשתות הרבה אחר כך".