"חטפתי את השוק של חיי": צביקה הדר פותח הכל

לפני 13 שנה הבחין צביקה הדר לראשונה בפרחי הנוי ובעץ האשכוליות שבכניסה לביתו בתל אביב. הם אמנם ניצבו שם תמיד, אבל נדרש אירוע משנה חיים, דוגמת האירוע הלבבי שבו לקה אז במהלך בדיקת מאמץ שגרתית, כדי לפקוח מחדש את עיניו.

"הלב שלי הפסיק לעבוד לשתיים וחצי דקות", משחר הדר בראיון שיתפרם ביום שישי במוסף "שישבת" ובאתר "ישראל היום". "חטפתי את השוק של חיי. אבל את החומרה הבנתי דרך התגובות שקיבלתי מסביב. פתאום באים הרב הראשי ומפכ"ל המשטרה ושואלים ברצינות 'צביקה, מה שלומך?' אני זוכר שהם התיישבו בכיסאות מסביב המיטה שלי, ואני מרגיש בשבעה של עצמי. קיבלתי סטירה, אבל הייתי גם משועשע".

 לא כל אחד זוכה לקבל צלצול השכמה כזה לשינוי בחיים.

"השינוי הכי מובהק שעשיתי היה בתזונה. רואים שהשתניתי ורזיתי. בצבא נראיתי כמו אבי ביטר במדים, אבל כשקיבלתי את חיי במתנה אמרתי לעצמי, 'אם נתנו לך הארכת זמן, ננסה להישאר פה כמה שיותר'".

את התחושות שליוו אותו בימים המלחיצים ההם, הפחדים, התובנות וההכרה בנס, מגייס כעת הדר (58) לתפקידו החדש על הבמה בהצגה "תרקדי איתי", שתעלה במוצ"ש הקרוב בתיאטרון הלאומי הבימה. קומדיה אנושית שמבוססת על הסרט הצרפתי מ-2022 "Rumba La Vie". הדר הוא אליאס, שרת בית ספר ביישוב בפריפריה, בשנות ה-50 לחייו, שחוטף התקף לב ומחליט ליצור קשר עם בתו אנה, אותה לא ראה מעולם. בניסיון להתקרב אליה הוא נרשם בעילום שם לשיעורי הריקוד בסטודיו המצליח שלה בעיר הגדולה.

לצידו בהצגה, שביימה מירי לזר, משחקים חן אמסלם, עמי סמולרצ'יק,  אושרת אינגדשט, דב רייזר, רובי פורת-שובל, שחר רז, עדנה בליליוס, אלינור פלקסמן ושמוליק כהן.

ממש כמוך, אליאס מבין שהוא ניצל, ובוחר להישיר מבט אל המוות – אבל גם אל החיים.

"אני יודע בדיוק על מה מדובר. זה אירוע משנה חיים, חלק מהדברים שאני מביא איתי בארגז הכלים. בעבודה על הדמות זה מוצף, ואני לא צריך לשחק, זה שם. אני רואה ומרגיש את הרגע".

איך אתה עם ריקודים?

"הקשר היחיד שהיה לי עד היום לריקוד הוא שהנחיתי את 'נולד לרקוד'. הכוריאוגרף של ההצגה הורג אותנו (צוחק). יש בה מלא נאמברים, ואני עם כאבי גב, גמור. המון עבודה. ביום-יום אני קצת גמלוני ורחוק מזה, אבל פה אני בתוך הדמות".

"רוקדים עם כוכבים" צריכים להיכנס לכוננות?

"פחות (צוחק). אני לא אומר אין סיכוי, אבל קשה לי להתבטא בתוכנית ריאליטי. בהצגה יש תהליך, יש חזרות, ואין שופט שיגיד אם הגב שלך היה ישר או לא. אבל אני לא אומר 'לא', זה תלוי בטיימינג".

***

בריאיון מדבר הדר גם על ההתנדבות שלו כנהג משאית אחרי פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", במסגרתה נדד בין הלוויות ונרתם לסייע בכל מטלה.

"העמסנו מים, הקמנו חמ"ל הלוויות, העברנו אוכל לחיילים. ראיתי את עם ישראל במיטבו - וזה עודד אותי. אני מודה שהיה לי קשה להתקשר אישית לאנשים, להסתכל בעיניים של אבא שהבן שלו חטוף. אני בעצמי אבא, ולא יכולתי".

מה יחסך לעובדה שמאבק שחרור החטופים הפך לוויכוח בגוון פוליטי?

"משהו השתבש פה בחינוך, בדיבור, בחוזה הלא חתום בין כולנו, וזה לא צריך להיות ככה. אנחנו עם חומל, אוהב, מחבק, זאת הגדולה שלנו, ואיך פתאום זה נהיה ככה? איך הגענו למצב הזה?

"אני לא מבין איך לא הצלחנו בשנה וחצי האלה להתרומם כחברה. איך כל הדברים הטובים שאני רואה בשטח, בהתנדבויות, בחיבוק, לא מחלחלים לחיים, ליום-יום. אני אדם מאוד אופטימי, כל חיי תמיד עסקתי בהומור ובצחוקים, אבל זה נהיה קשוח יותר ויותר".

הראיון המלא יתפרסם ביום שישי במוסף "שישבת" ובאתר "ישראל היום"