"אנחנו לא קרובים לסיים עם הטרדות מיניות, תראו את התגובות לפרשת אייל גולן"

לפני שנים, מיכל אליסף התעמתה בחדר החקירות עם מי שהיה המורה שלה בתיכון, שהואשם בכך שפגע בה פגיעה מינית. כעת העימות הזה מגיע לבמת התיאטרון. ההצגה, "עימות", שכתבה אליסף יחד עם מעין אבן, שגם ביים, תעלה בהבימה 4 ב־27 בפברואר.

את דמות הצעירה שנפגעה מגלמת ליר כץ, ולצידה משחקים גם מעיין בלום ויסמין עיון. באולם התיאטרון האינטימי הקהל ייחשף לעימות בחדר החקירות לאחר שמיכל הגישה תלונה במשטרה, מה שהוביל למעצרו ולמאסרו בפועל של המורה - חוויה קשה ומטלטלת לכל אישה שצריכה להתעמת עם התוקף שלה.

"אנחנו רגילות לראות תמונות מתוך בתי משפט במקרים כאלה, ופחות את הרגע שבו הדמות, שבהצגה קוראים לה יובל, פוגשת את התוקף שלה שנים לאחר מכן וצריכה להתעמת איתו ולהילחם על הנרטיב שלה. הם יושבים באותו חדר, וזה מצמרר", מספרת כץ בחדר החזרות, כשהיא מתכוננת לאחד התפקידים המורכבים ביותר שהזדמן לה לגלם. "להתעמת מה היה ומה לא היה - זה דבר כמעט בלתי נתפס, שמחזיר אותה לאותו הרגע, כי היא צריכה לספר כל פרט ופרט. העבר המדמם נמצא באותם רגעים, וזו התמודדות מאוד מורכבת".

בשונה ממחזות בדיוניים, כאן יש סיפור אמיתי. אני מניחה שזה משנה את כל החוויה.

"אמנם שינינו את השם של מיכל ליובל, ואמנם המקרים הספציפיים שבהם המורה שלה פגע בה שונו לסיפורים שקרו לאחרות - אבל זה קרה. הוא היה המורה שלה בתיכון, ומגיל 15 עד סוף התיכון פגע בה מינית. לאורך כל המחזה מעין ומיכל נוגעים באזורים האפורים, ואנשים יוצאים מההצגה הזאת עם שאלות כלפי עצמם, תוהים אם גם הם עברו פעם משהו כזה. בדרך כלל יש ייצוג ברור של שחור או לבן, וכאן מתעסקים עם משהו אפור - למרות שמבחינתי זה מאוד לא אפור, והיתה כאן פגיעה מלאה. באופן אישי, אני מגלה דברים אפורים כאלו גם לגביי בעקבות השיחות שלי עם מיכל".

עולם התיאטרון, והמשחק בכלל, ידוע כקרקע פורייה להטרדות ולפגיעות - נושא שמטופל היטב בשנים האחרונות. איך את מתחברת לנושא הזה באופן אישי?

"לא עברתי פגיעה מינית בעולם הזה, אבל בתהליך העבודה בהצגה אני מגלה וחוקרת דברים אפורים באזורים האישיים שלי, בעבר הרחוק שלי. זה הכוח של האמנות, לגעת בסיפורים של אחרים ולאפשר להם להדהד אצלך".

מאז מהפכת מי־טו, הנושא הזה מוצף ומדובר הרבה יותר. למשל, פרשת איל גולן, שחזרה לכותרות, מבהירה עד כמה הנושא הזה עדיין נפיץ ודורש טיפול. את מאמינה שלהצגה שלכם יש כוח לשנות מציאות?

"חד־משמעית. כל דבר שאנחנו יכולים לעשות כדי לעלות את המודעות ולגרום לאנשים לתהות על העבר שלהם - הוא משמעותי. אנחנו רוצים שההצגה הזאת תרוץ גם בבתי ספר. פעם היה את 'משחקים בחצר האחורית', הצגה חשובה שעדיין רצה בבית ליסין. גם פה יש סיפור שקרה בתיכון, וחשוב להראות אותו. לצערי, אנחנו ממש לא קרובים לסיים עם הדבר הזה שנקרא הטרדות ופגיעות מיניות. בסיפור שלנו מדובר על יחסים של ניצול מיני. לא אונס שמבוסס על אלימות ועל כוח פיזי, אלא ניצול מיני של נערה, יחסי מרות, מניפולציות נפשיות ושימוש במעמד.

"העניין פה הוא לא רק החוק - כי ברור שבאופן חוקי מורה לא יכול לגעת בקטינה - אלא דבר יותר מהותי. תראי בתגובות לפרשת אייל גולן את כל אלה שאומרים שזה בסדר אם היא לא התנגדה. יש משפט שמיכל אומרת בהצגה: 'זה שהסכמתי לא אומר שרציתי'. חשוב להדהד את זה לכל הגילאים".

"נאבקת על הסיפור"

לצד ההצגות שבהן היא משחקת היום, כץ, שכבר כיכבה על המסך הקטן בשלל סדרות, סיימה בימים אלו להצטלם למותחן ריגול פסיכולוגי, "צללים", שיעלה בקרוב בארץ ובחו"ל. בינתיים, היא מתרגשת לקראת עליית "העימות" ואומרת: "יש פה דמות שהכוח שלה הוא שהיא בוחרת להילחם ולהיאבק על הסיפור שלה".

העובדה שמיכל עצמה נוכחת בהפקה משנה את התהליך עבורך, כשחקנית?

"חד־משמעית. הכרתי את מיכל בגיל 21, כשחייתי בניו יורק. היא אחת הנשים הכי חזקות וכריזמטיות שפגשתי. יש לנו אנרגיה די דומה, ונפגשנו כמה פעמים כדי לדבר על הסיפור שלה. בגלל שהאירועים שמסופרים במחזה לא קרו לה, ובגלל שדיברנו המון על הסיפור ועל האומץ שלה, היה לי חשוב לעשות את ההפרדה בין מיכל ליובל. אבל את האנרגיה ואת הכאב של יובל אני מבססת על אלה של מיכל".