מה ירון ברובינסקי חושב על פוליאמוריה?

בחודש הבא תעלה בתיאטרון חיפה קומדיה חדשה, "האבולוציה של המינים", שעוסקת בפוליאמורה ובזוגיות בכיכובם של ירון ברובינסקי, ענת מגן שבו, מעין וינשטוק וישי גולן. מדובר במחזה מקורי חדש שכתב יורם זקס. הבמאי הוא אלון אופיר ואת המוזיקה כתב לא אחר מאשר אבי גרייניק.

"זו קומדיה קלאסית, כל משפט שני זה פאנץ'", אומר ברובינסקי. "לא שיחקתי בכזאת בחיים, וזה נורא כיף. יש לי ניסיון בקומדיות, אבל אני לא מכונת פאנצ'ים. זה מקצוע וזו מלאכה. אלון אופיר ספץ במקצוע הזה, ולי יש הרבה מה ללמוד. זו הולכת להיות הצגה מאוד מצחיקה ואני אופתע אם זה לא יהיה שלאגר, בטח אחרי התקופה הזאת, כשהקהל צמא לקצת צחוק".

ברובינסקי מגלם בהצגה את גיא, נשוי פלוס שלושה ילדים. "יום אחד החברה הכי טובה של אשתי (ענת מגן שבו - מ"כ), שהיא רווקה, מבקשת את עזרתי לעשות ילד בלי שאשתי תדע. במקביל אשתי (מעין ויינשטוק - מ"כ) פוגשת את ישי גולן, שמשחק אדם פוליאמורי, נשוי שמקיים כמה מערכות זוגיות במקביל, ומציע לה להיות אחת מבנות זוגו. אנחנו נהיים לרגע פוליאמורים, וכך אני מקבל, לכאורה, אישור לעשות ילד לחברה של אשתי. כמובן שהכל מתבלגן".

מה עמדתך על פוליאמוריה?

"זה נראה לי מוזר מאוד. אני לא יודע איך אפשר. אני שומע על זוגיות פתוחה, זוגיות מאפשרת. מירב (שירום, בת זוגו - מ"כ) ואני לא שם. אנחנו ביחד שבע שנים, יש לנו ילד אחד, בן חמש, אז חיי המשפחה לא מפילים אותנו מהרגליים. אנחנו מטיילים, נעים לנו, אנחנו שלישייה כזאת. אנשים שעובדים במשפחתיות, החיים מקריסים אותם. אני לא יכול לתאר לעצמי להיות בפוליאמוריה. זו הרי עוד זוגיות, עוד אהבה, איפה הלב? אולי אני תמים, אולי הייתי כל כך הרבה שנים רווק, אני לא יודע".

איך עברה עליך שנת הקורונה?

"אני מודה שמאוד נהניתי בשנה הזאת. ברור שהעולם עצר וזה היה שוק לכולם, לא טוב לכלכלה, אבל הצלחנו ליהנות. גם מירב וגם אני. הורדנו הילוך לאפס. היה שקט, אני בישלתי, עשינו קצת חופשות בארץ. התמזל מזלנו שיכולנו להתקיים. לא היה לחץ כלכלי ויכולנו לעצור. פתאום השכונה שלנו במרכז תל אביב התפנתה, חזרה להיות רק שלנו. מכולת, גינה. זה היה מאוד נעים. באופן כללי בשנים האחרונות הורדתי קצב. קצת רוחניות, התקרבות לעצמי, ואני מגלה שהרבה יותר נעים לי ככה. 13 שנה עבדתי ללא הפסקה, כל הזמן על כמה פרויקטים במקביל. אז אין לי יותר את הדחף הזה לעשות כל הזמן כמה שיותר ושכל הזמן יראו אותי".

אתה בכל זאת הולך לפגוש קהל לראשונה אחרי הרבה זמן. מתרגש?

"יש התרגשות גדולה מאוד. הקלישאה הזאת של אינטראקציה בין שחקן לקהל היא אולי קלישאה מעייפת אבל נכונה. אתה עולה לבמה והקהל מגיב. אני מאוד אוהב את זה ומחכה לחזור לזה. התרבות חוזרת. זה כיף גדול".