לא נפסיק לרקוד: פסטיבל הפלמנקו חוזר

אפילו בימי מלחמהההצגהחייבת להימשך, לא נפסיק לשיר וגם הריקוד כנראה לא יירד מהרחבה. לרגל ציון 30 שנים לפסטיבל "ימי הפלמנקו", החליטו השנה לחגוג בסימן המציאות המורכבת ולהפוך את הפלמנקו למקום של שותפות ונחמה.

בפסטיבל, מיסודה של קרן עדי אגמון, שיתקיים בתאריכים 28-30 במארס במרכז סוזן דלל בתל אביב, יושם דגש על היצירה הישראלית בפלמנקו, ורקדנים ומוזיקאים ספרדים ישולבו ביצירות של היוצרות והיוצרים המקומיים.

מי שתפתח את האירוע היא היוצרת, הרקדנית והמנהלת האמנותית של פרויקט יצירות המקור בפסטיבל, אדוה ירמיהו, שבשנים האחרונות חיה עם בן זוגה, הגיטריסט הספרדי המוכר מנואל קאזס, על קו מדריד־תל אביב.

"זו הייתה אמורה להיות חגיגה מרשימה לציון 30 שנותהפסטיבל, אבל מובן שאחרי 7 באוקטובר עשינו חשיבה מחדש והוחלט לשים דגש על היצירה הישראלית כמקום מפגש של הקהילה, כל הקונספט השתנה", היא מספרת ממדריד. "מאז השבת השחורה הפכנו מנואל ואני לשגרירי ישראל בספרד ולמסבירים שלה ברשתות החברתיות ובשיחות עם חברים ואנשים ברחוב".

עד כמה הרגשתם שההסברה הישראלית לא משכנעת מספיק?

"האירועים מתוקשרים אחרת מחוץ לישראל, ויש פער גדול מאוד בין השיח בארץ למה שרואים בחוץ. כל ישראלי שנמצא מחוץ לגבולות ישראל כרגע, בין שהוא בוחר בזה ובין שלא, הופך לשליח ולמסביר. כמו כולם, אנחנו מייחלים שהכל ייגמר, ואני מרגישה שדרך הריקוד יש קריאה לחיבור בין תרבויות שמקבל משמעות חדשה".