דניאל גל מככבת במחזה חדש ולא מפסיקה להתגעגע: "כל כך רגילה להתווכח איתה על הדמויות"

החזרות על "סטמפניו", מחזה שכתבה עדנה מזי"א כעיבוד חופשי שלה לשלום עליכם, התקיימו בתיאטרון בית ליסין על רקע הידיעה שמזי"א כנראה כבר לא תספיק לצפות בהצגה הראשונה.

המחזאית, שנפטרה לאחרונה מסרטן ושהיתה אישיות נערצת על הקאסט, ליוותה את עליית ההצגה ברוחה, ועבור דניאל גל, שמככבת בה, מדובר בגעגוע גדול למישהי שהיתה עבורה "סבתא תיאטרון". המחזה מגולל את סיפורו של מזיקאי מחונן שמוביל להקת כליזמרים וסוחף אחריו את כל הנשים, ובהן גם רוחל'ה היפה והנשואה, שאותה מגלמת גל, ועלה בבית ליסין בבימויה של רוני ברודצקי.

"עדנה ואני היינו מאוד קרובות מקצועית. זו אישה שמאוד אהבתי, היא היתה עבורי 'סבתא תיאטרון'. היא גם ביקשה ממני לקרוא לה ככה", מספרת גל בחיוך. "יש לנו קשר מיוחד, אינטימי־מקצועי. זה נשמע מוזר, כי זה לא היה אישי, אבל זה היה אינטימי מאוד בשנים שבהן שיחקתי במחזות שלה.

"כשמצבה הידרדר - ידעתי, אבל קצת הכחשתי את זה. לא יכולתי להתמודד גם עם זה בתקופה הזו. מבחינתי עדנה היא כל כך לא מנוצחת, שמוות לא היה אופציה. אבל הוא הגיע, שבועות בודדים מתחילת החזרות. אני כל כך רגילה להתווכח איתה על הדמויות שלי ולדרוש ממנה הסברים, לנהל איתה דיון, אבל לא הספקנו לדבר על זה בכלל.

"היא השאירה לי חידה עם רוחל'ה. היא אישה שמתאהבת, אבל אני מרגישה שהיה לי הרבה יותר מזה לגלות עליה. זה לא עניין של מה בכך להתאהב. היא לא הגיבורה הרגילה של עדנה, היא הרבה יותר נאיבית ומאוהבת משאר הגיבורות שלה, וזה היה מרענן".

איך עברה התקופה האחרונה?

"רציתי להודות להוריי ולאחותי על העזרה הגדולה בשנה הזאת, אז קניתי לכולנו כרטיסים לצימר מפנק בדרום הארץ ל־7 באוקטובר. ב־6 באוקטובר התכנסנו בבאר יעקב אצל הוריי בידיעה שקמים בשבת ונוסעים דרומה, אבל קמנו ב־6:30 לאזעקות. ביהירות, עם התינוק על הידיים, צעקתי להם לא לדאוג, שזה תרגיל.

"חזרנו לישון, ואז היו עוד אזעקות, וכמו כולם לא הבנתי את סדר הגודל של הדבר. בצהריים יואל (בן זוגה; מ"כ) יצא למילואים בסיירת גולני, ושם היה יותר מ־50 יום עד ששבר את הרגל, ואני עם תינוק בן שנה, נעזרת בהורים שלי. זה מצחיק לדבר על הפרטי כשיש משהו שהוא כל כך בלתי נתפס, ששומט את הקרקע מתחת לרגליים שלנו וגורם לנו להפסיק להאמין באנושיות".

 עד כמה את רואה את התיאטרון כתרופה עבור הקהל בימים אלה?

"קטונתי מלהגיד שהתיאטרון ירפא את הנפש, אף שאני מאמינה שזה מה שקורה. נקרענו ממה שכולנו חשבנו שהוא המציאות, ואני לא מתיימרת להגיד מה נכון פילוסופית או קיומית. אני הולכת בתוך הבחירות שלי, משחקת בימים אלה ב'בבצ'יק' וב'סטמפניו' בבית ליסין, מכבדת את מי שבא לראות קומדיה ולצחוק, וגם את מי שלא.

"אני לא יודעת מה נכון, אני ממשיכה עם הצורך שלי לעבוד באמנות ולהתפרנס. עבורי זה צורך קיומי".