לפני שנתיים, אחרי עוד תפקיד משובח במחזמר, החליטה השחקנית והזמרת מיי פיינגולד לפרוש מעולם הבמה. אבל היום, אחרי כמה דברים שעברה ברמה האישית, המשפחתית והמקצועית היא חוזרת למקום שבו היא מרגישה הכי בנוח.
זה קורה במסגרת "סווינג", מחזה מוזיקלי מקורי חדש שעלה השבוע בתיאטרון חיפה מאת צביה הוברמן ובבימויה. לצידה של מיי משחקים גם דניאל סטיופין, דנה מיינרט, תום גרציאני, אלה רוזנצוויג, גבריאל דמידוב, אבישי מרידור ועוד. על הניהול המוזיקלי אמון אמיר לקנר.
"אחרי 'ליגלי בלונד' הצהרתי שאני תולה את הנעליים. גרתי בכפר תבור, וכשהגיעה הקורונה החלטתי שאני לא עושה את זה יותר. פרשתי והתחלתי לנהל בית ספר למוזיקה, קרוב לשנתיים, ותוך כדי התגרשתי ועברתי לעצמאות שלי", היא מספרת.
"פגשתי את אמיר, גבר חיי, והתחתנתי, עברנו לגור יחד במושב מולדת בגלבוע, ומשהו במערכת היחסים החדשה שבה אני חופשייה ללא עכבות לעשות רק מה שטוב לי, הוביל אותי להגיד כן, אחרי שסירבתי להצעות שונות שהגיעו. כשצביה התקשרה קרה משהו אחר, וכשהיא אמרה שלקנר עושה הפקה מוזיקלית אמרתי כן".
בגיל 41 פיינגולד, שפרצה לחיינו ב"כוכב נולד" ומאז כיכבה בתיאטרון במחזות זמר לצד עשייה מוזיקלית, נכנסת לדמותה של ראשל, שמנהלת את מועדון "ריץ" ב־1942 בתקופה הסוערת בתל אביב של ימי המנדט הבריטי.
"זה באמת מחזה מוזיקלי, שבו להבדיל ממחזות זמר שהשירים כתובים כמונולוגים ודיאלוגים, פה המוזיקה לא מקדמת עלילה טקסטואלית אלא שזורה במחזה. אחרי כל כך הרבה מחזות זמר שעשיתי - פה יש לי תפקיד כשחקנית ממש, לא רק המוזיקה מדברת".
ספרי על הדמות שאת מגלמת.
"ראשל מנהלת את המועדון הכי מצליח בתל אביב באותה תקופה, פרפורמרית אדירה וגם אשת עסקים ממולחת, דמות נשית חזקה שאוספת בנות שמגיעות מהסיפורים הקשים של אותה התקופה ונותנת להן את הבמה, הזדמנות להופיע ולהתפרנס בכבוד במקום שלה.
"כשהיא שוכרת את שרה החמודה שמגיעה מהקיבוץ, העבר של שרה רודף אותה לתוך המועדון, וקן צרעות נפתח במקום, על רקע השמועות על הזוועות שמתחילות לקרות ליהודים בגרמניה. צביה שלחה לנו המון חומרים על התקופה וקראתי בשקיקה ובסקרנות, ונורא הופתעתי, כי כשנוברים פנימה לתקופת המנדט הבריטי מבינים איזו סצנה חברתית היתה כאן בתל אביב".
כשעולים עם מחזה כזה בתקופה כזאת אני מניחה שהתחושות משתנות.
"ברור. המחזה הגיע הרבה לפני 7 באוקטובר - וישר התחברתי, כי כל יהודי וכל ישראלי שחי פה יש לו סנטימנט גדול למה שקרה אז, לתקופה הזאת. אם זה הסבים והסבתות שלנו, אם זה המורשת שלנו, אז כבר שם היה חיבור רגשי, אבל אף אחד לא העלה על דעתו בדמיונות הכי גרועים שהנושא הזה יהפוך רלוונטי כשיעלה. המציאות מחקה את האמנות במקרה הזה, וכמובן במקרה הזה זו מציאות נוראה".
ומה קורה עם המוזיקה שלך?
"בעלי הוא יזם ואיש עסקים וגם מוזיקאי מאוד מוכשר, ובספטמבר האחרון התחלנו לעבוד על מופע אקוסטי משותף. התחלנו לרוץ איתו ואז הגיע 7 באוקטובר, ושמנו את זה על הולד, אבל אנחנו בדיבורים על להחיות אותו עכשיו. מוזיקה היא חלק בלתי נפרד מחיינו".