"ריקוד זה מרפא, אנחנו באים להביא אור ולחזק את האנשים"

גם עולם המחול, כמו שאר ענפי התרבות, חווה קיפאון והורדת מסך עם פרוץ הלחימה, אולם בצל המציאות הקשה משתדלים בלהקת "ורטיגו" להמשיך ולפעול, לאפשר לנפש ולגוף לעוף ולרקוד גם כשהכל מסביב קודר.

לצד פעילות הפוגה למפונים, סדנאות להורים ולילדים ומעגלי ריפוי בכפר האמנות האקולוגי בקיבוץ הל"ה ובמרכז ז'ראר בכר בירושלים, מקיימת נעה ורטהיים, המנהלת האמנותית, הכוריאוגרפית ומייסדת הלהקה יחד עם בן זוגה עדי שעל חזרות במרכז סוזן דלל לקראת העלאת "מאנא". זאת תוך כדי ירידה למקלט בעת הצורך ובתוך המציאות ההזויה שבה שניים מרקדני הלהקה, מיכה איימוס ואשד וייסמן,  מגויסים בצו 8 בדרום. 

"שלושת הימים הראשונים היו הלם גמור", מספרת נעה, "אבל מייד לאחר מכן התחלנו להגות ולפעול, לחשוב מחוץ לקופסה. השמיים נפלו עלינו, שמיים שחורים, אבל בתוך זה תמיד יש אזורים שאני אומרת: אבל מה כן אפשר לעשות? יש לנו את הכפר האקולוגי בקיבוץ נתיב הל"ה, שזה מרחב מרפא בפני עצמו, וכבר בשבוע השני התחלנו לעשות פה מעגלי מדיטציה ושירה, שאליהם מגיעים מכל האזור, אוכלוסייה מקומית וגם הרבה מפונים שנמצאים פה וצריכים את זה. בעצם, כולנו צריכים.

"אחותי, מירב, יחד עם רונית שפי המוזיקאית, מעבירות מעגלים עם קריסטלים. המשתתפים מייצרים אנרגיה שהיא ריפוי, עושים מדיטציה ונשימות, משחררים אנרגיות, בונים מרחבים פנימיים מחזקים, שרים שירים שנוגעים ברגש, מפרקים מתחים ויוצרים תחושת התעלות".

את מרגישה שזה באמת יכול לסייע?

"אנחנו באים להביא אור ולחזק את האנשים שנמצאים במצוקה, כולנו צריכים להיות יחד. להיות באחדות, לשחרר את הפילוג והרעיונות. העולם צריך להשתנות ולפעמים רק בכאב משתנים. הרבה אנשים מגיעים לכל מיני סדנאות ושיעורים, הכל בחינם, אנחנו רוצים לתת לאנשים. יש שיעורי מחול מודרני, טאי צ'י, סדנאות מוזיקה ותנועה להורים ולילדים. אנשים רוצים את זה, זה לא ריקוד כדי להניע את הגוף סתם אלא זה ריקוד מרפא.

"צברנו ידע בגוף־נפש, זו הייחודיות של ורטיגו. אני לא חוקרת תנועה לשם פרפורמנס. מה שתמיד עניין אותי כיוצרת וכאדם זה לחקור את הנפש, והדרך שלי היא בתנועה".

"הרעיון מרגש אותי"

ובתוך כל זה את ממשיכה בחזרות למופע.

"נכון. 'מאנא' זו יצירה שהעלינו לפני 14 שנה ואני משחזרת אותה, ותוך כדי החזרות בסוזן דלל ראיתי שמבנה התפאורה זה מבנה של בית שממנו יוצאים ונכנסים הרקדנים. הרעיון מרגש אותי, לעבוד עם רקדנים שחלקם במילואים. אחד הגיע ליום אחד ופתאום החליף את המדים בתלבושת שלנו, זו חוויה מרגשת. צוות טכני שעבד חודש רק בבתי קברות ונתן שם שירותי סאונד פתאום נפגש איתנו ליצירה, זה מרגש".