"הלב נשבר - אבל אין לנו דרך אחרת מאשר לקום ולהתקדם קדימה"

ימים של שגרה, אנה זק היתה אמורה להיות עכשיו בחזרות אינטנסיביות לפסטיגל, החגיגה המוזיקלית של חנוכה שילדים וילדות מצפים לה מדי שנה. אבל הימים הם ימי מלחמה, ובמדינה שבה זה "או סקנדל או פסטיבל" - אנחנו נמצאים בעיקר בצד הסקנדלי של החיים בשבועיים האחרונים, ונדמה ששמחת הפסטיבלים שייכת לעולם הישן.

המלחמה שעצרה פה את הכל הפכה גם את כוכבי הילדים והנוער לשגרירים של חיוכים, למגויסים בצבא המורל, שמנסים לעשות את כל מה שאפשר כדי לשמח את הדור הצעיר והמבולבל בתקופה העצובה הזאת.

גם זק עצמה חווה את המציאות הקשה, כמו כולנו, ומשתדלת לעשות מה שרק אפשר: "זו תקופה נוראית, בלשון המעטה. אין מילים שיתארו את הכאב והלב נשבר בכל יום מחדש", היא משתפת. "יוצא לי להיפגש ולהופיע מול משפחות, ילדים וכמובן חיילים. זה המעט שאני יכולה לעשות בשביל לחמם להם את הלב. אני מקווה שזה משמח אותם ומשכיח מהם, אפילו לרגע קטן, את הכאב הגדול.

"לי זה לא פשוט, לא אשקר, אבל מולם אני משתדלת להיות חזקה. בבית, מול הטלוויזיה והרשתות, אני מרשה לעצמי להתפרק".

מבין הסיפורים הקשים ששמעת, יש סיפור אחד שנכנס לך ללב?

"קשה לבחור סיפור אחד. כל אחד ואחד מהילדים או מהמשפחות שפגשתי שבר לי את הלב, באמת. היתה משפחה שפגשתי מקיבוץ בארי שבה הילדים איבדו את אבא שלהם, שהקריב את עצמו למענם ובכך הציל אותם ועוד הרבה מאוד אנשים מהקיבוץ. זו משפחה שנכנסה לי ללב, וחיבקתי אותם הכי חזק שיכולתי".

"זו השליחות שלנו"

כוכבי ילדים ונוער רבים הפכו את הרשתות החברתיות לסוג של אמצעי תקשורת עם הילדים בבית, שנמצאים במצוקה. את משתתפת בזה? מעלה לייבים? משתפת? מקשיבה?

"בטח, אני חושבת שזה המעט שאנחנו יכולים לעשות בשביל העם שלנו. אם אנחנו מצליחים לשמח - עשינו את שלנו בעולם. זו בדיוק השליחות שלנו, וזה נמדד ברגעים כאלה. אני תמיד אהיה שם בשביל הילדים האלה, בשביל המשפחות, בשביל החיילים, בשביל הפצועים, ואני מאחלת לכולם ימים יפים יותר בקרוב".

זה נראה כמו עולם אחר, אבל לפי הלו"ז היית אמורה להיות עכשיו בחזרות לפסטיגל. כרגע לא ברור מה יעלה בגורל ההפקה. יש בכלל מחשבות על זה כשהמדינה בוערת?

"האמת היא שאני לא ממש יודעת איפה זה עומד. זה מרגיש שהמדינה כולה עצרה מלכת, וברור שזה פוגש גם אותנו בתחומים שלנו".

בתוך המצב הקשה, את מצליחה להיות אופטימית? רואה את האור?

"בימים הראשונים היה לי מאוד קשה להיות אופטימית. לא הצלחתי לראות נקודה קטנה של אור בתוך החושך הזה שתקף אותנו, אבל אין דרך אחרת מאשר לקום ולהתקדם קדימה, וזה מה שאני מנסה להעביר לנפגעים שאני נפגשת איתם.

"היום, אחרי שפגשתי אין ספור אנשים ושמעתי המון־המון סיפורים, אותם האנשים לימדו אותי לראות הרבה אור, ואני מאחלת לנו בתור מדינה לקום מהמשבר הזה במהרה".