המסר של עופר חיון: התחושות נעות בין כאב עצום להתפעמות עמוקה

משהו נשבר בנו. טוב, לא משהו, הכל נשבר. במסגרת ההכנה לסדרה "שעת נעילה" חקרתי עמוקות את מלחמת יום כיפור. אני לא חלק מהדור ההוא של 73', שחווה את המלחמה ואת השבר העמוק שהיא השאירה בלבבות האנשים במשך שנים ארוכות אחר כך. יכולתי רק לנסות להבין את גודל האסון מהסדרות ומסרטי הדוקו שראיתי, ומהסיפורים מפי הלוחמים שפגשתי שלחמו במלחמה ההיא.

יכולתי לנסות להבין, אבל עכשיו אני מבין שלא באמת הבנתי. עכשיו אני מבין.

אני מבין מה זה שמדינה שלמה שבורה. שמדינה שלמה בטראומה, שמדינה שלמה פגועה עמוקות, גם מהאויבים אבל גם מההנהגה. אני מבין את חוסר הביטחון, את השבריריות של החיים שלנו פה, אני מבין את הקונספציה, ואני מבין שהאסון הנורא ילווה כל אחד ואחת מבני הדור שלי, וגם את הדור של הילדים שאחרינו לכל החיים.

אני זוכר שהייתי המום מכך שכמעט 50 שנה אחרי המלחמה ההיא האנשים שחוו אותה עדיין חיים אותה יום־יום, שהטראומה והזיכרונות לא עוזבים אותם, ושהכאב על החברים ובני המשפחה שנפלו ועל המראות שחוו מתדפקים על נפשם ללא הרף. ואני מבין שגם האסון הנוראי שקרה ב־7 באוקטובר ילווה את חיינו לעד.

בור עמוק בבטן

התחושות אצלי נעות בין כאב עצום, בור עמוק בבטן, חרדה וחוסר ודאות לבין תחושת האחדות המדהימה ששוררת, תחושת הביחד, והתפעמות עמוקה מרוח העם, מההון האנושי שיש לנו במדינה הזאת.

כולם מתגייסים, כל אחד תורם במה שהוא יכול. אני וחבריי האמנים משתייכים לקבוצות ווטסאפ שונות במטרה ללכת ולשמח פצועים וחיילים, ובכל ביקור בבית חולים אנחנו פוגשים את כלל ישראל, אנשים מכל פלחי האוכלוסייה שמתנדבים בדרך זו או אחרת, אם זה בחלוקת מזון, בתפילות המוניות, בהשגחה על ילדים, ועוד ועוד. בביקורים האלה פגשתי חיילים בבתי"ח, חבר'ה צעירים כל כך יפים, כל כך טובים, כל כך אמיצים, גיבורים אמיתיים. מי אנחנו לעומתם.

הסיפורים ששמעתי מהם השאירו אותי פעור פה, ותמיד כשהם מספרים על השתלשלות העניינים המבט שלי נודד להורים שלהם. הם שומעים את קרב היריות שהיה, את הרימון שלא התפוצץ, את הסיפור על החבר שלא שרד, וחווים את החרדה שוב ושוב.

אני יכול רק לתאר לעצמי את העוצמות הנדרשות ואת ההודיה שיש בקרבם על החיים שניצלו. ולא יכול לתאר לעצמי את הסיפורים האחרים, על אלה שלא.

משהו נשבר בנו. טוב, לא משהו, הכל נשבר. ואחרי השבר הזה אנחנו ניבנה מחדש כי זו דרכו של העולם. מחובתנו לדאוג שניבנה מאוחדים יותר, מכילים יותר ואוהבים יותר, כי אלו התכונות האמיתיות שמהן עשוי העם הנפלא שלנו. ואין לנו ארץ אחרת.

הביאה לפרסום: מאיה כהן