רגע לפני שיעלה המסך על שנת תשפ"ד ואור הזרקורים ישטוף את הבמות ברחבי הארץ, זו הזדמנות מצוינת לסכם את השנה שחלפה בעולם התרבות הישראלית, שנה שהייתה מלאה ביצירה משובחת בעולם שהתאושש ממשבר הקורונה שסגר אותו, והוכיחה עד כמה האמנות והתרבות הישראלית הן לא רק פאר היצירה שלנו אלא גם שגרירות של כבוד ברחבי העולם. אלו הן כל הפריצות וההבטחות שהשנה החולפת הביאה אלינו.
תיאטרון - טל קלאי
שנים עברו מאז עטה על עצמו את דמות הדראג של טלולה בונט, איתה הופיע על הבמות בארץ ובעולם, לצד התפקידים שגילם על המסך והבמה. אבל אין ספק שהשנה החולפת הייתה השנה המשמעותית ביותר בקריירה של טל קלאי עם כניסתו לתפקידים דרמטיים, כשהבולט בהם הוא בהצגה "דניאל בעלי" שכתב מייקל מקיוור ותרגם ירון פריד, ועלתה כהפקה של תיאטרון "המשולש" מיסודו של המרכז הגאה בת"א ובשיתוף הבימה 4.
לצד גילת אנקורי, ליאור זוהר, איתי אורי וגיל וייס, ותחת שרביט הבימוי של רום רזניק, מגלם קלאי ברגישות יוצאת דופן את רוי, בן הזוג של דניאל שמתמודד עם טרגדיה שהופכת את חייהם במציאות בה הזוגיות הלהט"בית בין השניים לא מעוגנת בחוק. ההצגה הזאת היא לא רק ממתק תיאטרלי, אלא גם חשובה, במיוחד בימים אלה, וקלאי מצליח בכישרון רב לייצר דמות מורכבת שסוחפת את הקהל אשר ליבו יוצא למתרחש על הבמה.
לצד תפקידים ב"קזבלן" ו"במלון סוף בעולם" (ובקרוב גם ב"שידוך") בתיאטרון "הבימה", כשהוא ממשיך לפזר נצנצים ואבקת פיות במופעי הדראג השונים לבד ולצד ציונה פטריוט, אין ספק שזו השנה של קלאי, שלא סתם קפץ מדרגה, אלא דילג עליה, והוכיח שהוא כאן כדי להישאר.
מוזיקה - עטרה אוריה
ביקום הטיקטוקי מספיק סרטון אחד קליט כדי שתהפוך לוויראלי, אבל צריך הרבה יותר מזה כדי להפוך למשמעותי. מי שהפכה את הוויראליות למשמעות היא עטרה אוריה, הדבר הכי מרענן שקרה במוזיקה הישראלית השנה, ומי ש"ילד מטריה" שלה עשה את מה שאינספור הרצאות, שיעורים והסברים על חרם ובריונות בקרב ילדים לא יוכלו לעשות לעולם.
עטרה אוריה - ילד מטריה
שיר אחד שהפך את הקרביים של מדינה שלמה, יצא מהנשמה שלה וחדר לנשמות של כל מי שפגש בו, הפך אותה גם לנושאת הדגל של הנושא החשוב הזה. מראה הפיה העדין שלה והאינטליגנציה שהיא משפריצה בשיר זיכו אותה בשלל תארים ושבחים, באינספור השמעות, הקלקות וצפיות, ועוררו סקרנות לעוד מהדבר הזה.
היה זה שלמה ארצי שגילה אותה ברשת והפנה את חברת התקליטים NMC להחתים את היוצרת הצעירה, אותו ארצי שבהשראת שירו "ירח" החלה בגיל תשע לכתוב שירים. ארצי אף אירח אותה לאחרונה בהופעתו בקיסריה, שם פיזרה את רסיסי הקסם על הבמה בעזרתם הצליחו הנוכחים במופע (כולל כותבת שורות אלה) לדמיין עולם יפה ופחות עצוב ממה שהוא ככה.
קולנוע - שלום אסייג
די מצחיק לכתוב על שלום אסייג במונחים של פריצה או תגלית. בכל זאת מדובר באחד הקומיקאים המובילים בישראל, שבשנים האחרונות התגלה גם כשחקן דרמטי משובח על המסך הקטן. ובכל זאת השנה שמור לו מקום של כבוד דווקא על המסך הגדול אותו כבש עם סרטו "ההילולה" וגרם לו לנצנץ דווקא בעולם הקולנוע בו מלבד כמה תפקידי אורח קטנים, בעיקר בסרטי טלוויזיה לילדים, לא באמת כיכב כגיבור הראשי.
"ההילולה: שנות ה-90 הסרט" | טריילר
"ההילולה", סרטם של אריאל בנבג'י ושלום אסייג, בכיכובם של אסייג עצמו לצד נבחרת כוכבים בהם אוולין הגואל, עופר שכטר, דניאל אסייג, שלומי קוריאט, לינור אברג'יל, צחי נוי, אוראל צברי ועוד, הוא הגרסה הקולנועית לתכוניות הטלוויזיה שלו ("שנות ה-80" ו"שנות ה-90"), שמשכה לבתי הקולנוע את חובבי הז'אנר. תוסיפו לזה את הבאזז שהגיעו מכיוונו של אחיו מני, שאמון על הכתיבה לצד אסייג עצמו ובנו דניאל, והתבטאויותיו השנויות במחלוקת על רקע הרפורמה המשפטית והמחאה החברתית שהוסיפו עוד קצת שמן למדורה, וקיבלתם את הסרט הלוהט של הקיץ.
טלוויזיה - סוזנה פפיאן ("סובייצקה")
אנחנו רגילים לדבר על "הדור השני" במונחים של שואה ותקומה, שמתייחסים לדור שלם שגדל בבתים בהם התופת של ההורים הייתה נוכחת, אבל אל המסך הקטן התגנב השנה סיפורו של דור שני מסוג אחר; הדור השני לעלייה הגדולה מברית המועצות שקיבל קול בסדרה "סובייצקה", בכאן 11. הסדרה שכתבה דנה אברמוביץ' וביימה ענת סטלינסקי חושפת בצורה קומית, מרגשת ושנונה את מה שעובר על אלה שנולדו בחברה הישראלית אבל נושמים בבית את אמא רוסיה ומנסים לחיות בתווך שבין העולמות.
מי שזורחת בסדרה הזו היא סוזנה פפיאן שמככבת בתפקיד הראשי ומצליחה להצחיק ולרגש בכישרון רב, לצד קאסט משובח שמונה את יבגניה דודינה, דניאל סטיופין , גרא סנדלר, פירה קנטור, דניאל מורשת, פיליפ שאולוב, יואב רוטמן ואחרים.
כאן 11 כבר נצרב כגוף שידור עם יצירה ישראלית משובחת, ואפשר בקלות להוסיף את "סובייצקה" לרשימת ההצלחות של התאגיד, כסדרה שעוסקת בפער דורות ובמשבר זהות, ועל הדרך מציבה מראה לא מתחנפת לחברה הישראלית כולה.
אמנות - מריה סאלח מחאמיד
היא נולדה באום אל-פחם, חיה ויוצרת בעין-מאהל וכבר הציגה בתערוכות בארץ ובעולם במוזיאונים ובגלריות השונות. היא זכתה בפרסים בהם גם פרס ביאטריס קולינר לאמן ישראלי צעיר מטעם מוזיאון ישראל, ועבודות שלה נרכשו לאוספי מוזיאון הרצליה (בו הציגה את תערוכת היחיד המוזאלית הראשונה שלה) ומוזיאון תל אביב לתצוגה ״דמיון חומרי״ בתערוכת האוסף הישראלי החדשה שאצרה דלית מתתיהו.
אבל השנה זכתה מריה סאלח מחמיד בפרס רפפורט היוקרתי לאמן צעיר לשנת 2023 במסגרתו לצד פרס כספי והכרה משמעותיות ביצירתה, תזכה להציג לראשונה בשנה הבאה במוזיאון תל אביב תערוכת יחיד. סיפורי הבדים הנטווים בעבודתה הם סיפור חייה וסיפור משפחתה שנפרש על רצפת הסטודיו. ציוריה מורכבים מדפוסים ארכיטיפיים קדומים כגון דמות האֵם, ומִסְמלים אישיים ותרבותיים כמו סוסים, מוניטור ומצלמות אבטחה, אותם היא מציירת בגירי פחם, הד לעיר הולדתה אום אל-פחם (אֵם הפחם), המשאירים על פני השטח עקבות של פעולת הגוף על הבד שמתכתבות עם המציאות הפוליטית והחברתית השסועה והמורכבת.
מחול - "אנאפאזה"
זו לא פריצה או הבטחה, אבל אי אפשר לסכם את השנה בעולם התרבות מבלי להידרש לאירוע הגדול של עולם המחול הישראלי שהחזיר לבמה את "אנאפאזה", יצירתו האיקונית של אוהד נהרין ללהקת המחול בת־שבע, 30 שנה מאז עלתה לראשונה. המופע המבטיח ההוא שהפך למיתולוגיה התעורר לחיים לכמה הופעות בלבד, והזכיר לכולם עד כמה הוא נצחי ועד כמה כולנו מתגעגעים. וכעת, מתברר, גם לא צריך להתגעגע יותר מדי, שכן היום בדיוק ובתזמון מושלם הוכרז בלהקה כי המופע יחזור לסיבוב חורף במהלך דצמבר 2023 בביתן 1 אקספו תל אביב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו