בדיוק בשביל מופעים כאלה שווה לצאת מהבית

מה עוד ניתן לכתוב או להגות על "הארי פוטר" שעוד לא קראתם? בעוד בארה"ב המטרללת את עצמה לדעת עסוקים בשנים האחרונות בשיימינג לכיוונה של הסופרת המילארדרית הראשונה, ג'י.קיי. רולינג, הקהל שנולד בכל שנה מחדש כמובן, ממשיך לצרוך את כל מה שהדמות שחוגגת היום (שני) יום הולדת 43 מייצרת.

זו השנה השנייה שבה התזמורת הפילהרמונית מנגנת את סרטי הארי פוטר במסגרת פסטיבל הקיץ של התזמורת. הפעם זה היה "הארי פוטר וחדר הסודות" - יש שיגידו שזה הסרט הפחות מוצלח בסדרה - אבל שלוש הופעות סולד אאוט תוך דקות ספורות מוכיחות שיש קהל נאמן לבילוי הזה בישראל.

ומי הקהל? מעריצים שרופים זה ברור. צעירים ומבוגרים, חילונים ודתיים, ילדות וילדים וגם סבתא, אמא ונכדה. וכולם מחופשים, וכולם מרגישים שהם הגיעו סוף סוף הביתה לקהילה שלהם. בעוד המעריצים שיכולים נוסעים עד לאולפנים האנגליים, רוב הישראלים מרגישים שב-25 השנה האחרונות מאז שפרץ פוטר לחיינו, הם מקבלים פחות מדי אירועים הקשורים באימפרייה הספרותית הזאת.

לכן, כאשר המנצח הבריטי החביב, טימותי הנטי, עולה לבמה ומתחיל את הנאום שלו בעברית וקורא למעריצים לשתף פעולה, התחושה היא שזה לא משנה אם אתם בעניין או לא, ההתלהבות מסביב של הנטי הבריטי והקהל הישראלי, יכניסו אתכם בשלוש שעות אל עולם של מוזיקה קלאסית וצפייה משותפת בסרט שכאילו מוקרן אצלכם בסלון.

הפרטיטורות של ג'ון ווליאמס הן הפסקול של כל מי שבילה בחופש הגדול בבתי הקולנוע. נסחפנו איתו ב-E.T, ב"סופרמן", ב"אינדיאנה ג'ונס" וב"במלתעות". הוא עיצב את הדמיון שלנו מבלי שידענו בעידן הטרום אינטרנטי שהוא האחראי לכך. היינו ילדים שברחו לקולנוע בימי הקיץ הבלתי נסבלים וידענו לזמזם את היצירות שלו. והנה עכשיו כשהוא בן 91 ואנחנו כבר באים עם הילדים שלנו לשמוע את הפילהרמונית הישראלית מנגנת את יצירותיו, הקסם הוא אותו הקסם בדיוק. החוויה אותה חוויה, והלפיד עובר מדור לדור.

איני יכול לדעת אם העובדה שהקהל נשאר לעמוד דקות ארוכות כדי להריע לחבורת הנגנים של הנטי מעידה על כך שהפילהרמונית הישראלית צרפה לעצמה קהל מעריצים חדש. מה שאני כן יכול לדעת זה שהאירוע הזה שמשך אליו כמעט עשרת אלפים צופים בשלושה ימים וימשיך לעשות זאת בכל פעם שיוצג פרוייקט שכזה, העיד על כך שיש אירועי תרבות שאין להם גיל או זמן. ובדיוק בשביל זה אנחנו הרי יוצאים מהבית ובורחים אל הפנטזיה.