במסגרת אירועי יום העיוור שמצוין היום (שלישי), יתקיים אירוע מיוחד במרכז "נא לגעת" ביפו, כחלק ממגוון אירועים שנערכים בו במהלך שבוע ה־Blind Day. הסרט הדוקומנטרי "לראות את השמש בחושך" מספר את סיפורו של איציק חנונא, שחקן ממרכז "נא לגעת", שנולד עיוור והתחרש בילדותו. את הסרט יצר ירון בן יעקב, יוצר שמאבד בהדרגתיות את מאור עיניו.
במרכז הסרט ניצב חלומו של חנונא, שמתקשר עם העולם החיצוני בעזרת שפת מגע מיוחדת, והוא לפגוש את צביקה פיק, שאותו העריץ כילד עוד לפני שאיבד את שמיעתו. אולם פיק הלך לעולמו, והחלום לא התגשם.
"צביקה פיק היה הזמר האהוב עלי", משתף חנונא. "היו ימים רבים שבהם נשארתי לבד בבית, והשירים שלו המתיקו את בדידותי. כאשר התחרשתי, אחד הדברים שציערו אותי במיוחד היה שכבר לא אוכל לשמוע אותו לעולם. במהלך הפקת הסרט ירון העביר את בקשתי להיפגש עם פיק - שאף נעתר למפגש בהופעה שלו - אבל אז למרבה הצער הוא נפטר במפתיע".
חנונא, כאמור, משחק במרכז "נא לגעת", ואף שהוא אינו רואה או שומע, הוא מספר כי "אין לי שום בעיה מיוחדת לשחק. המתורגמן שלי מסמן לי כל קטע בהתאם למה שנדרש לבצע, בהתאם לסימנים מוסכמים שתרגלנו בעל פה בחזרות במשך השנים".
איך עובדת שפת הכפפה, שבאמצעותה אתה מתקשר?
"שפת הכפפה נקראת כך משום שבמקור היא מתייחסת לכתיבת אותיות על הכפפה שחובשים. אבל יש לכך דרך עבודה נוחה יותר, כשמציירים על נייר את כף היד, והאותיות הן על פרקי האצבעות: באגודל מופיעות ארבע אותיות מאל"ף ועד דל"ת, האמה מכילה את האותיות ה"א עד טי"ת, בקמיצה יש את האותיות יו"ד עד נו"ן, באצבע מהאות סמ"ך ועד צד"י ובזרת מקו"ף ועד ת"ו, כולל סימן שאלה".
מאיפה אתה שואב את כל הכוחות לנצח את מגבלותיך ולשחק בתיאטרון?
"האמת היא שגם אני לא יודע בדיוק. אחת ההחלטות העקרוניות שלי, שבהן דבקתי מאז התחרשותי, היתה לא לוותר ולהתעקש לעמוד על זכויותיי. למשל, בבית הספר לא ויתרתי והתעקשתי לצאת לטיולים עם כולם. בתיאטרון גיליתי שכאשר אני עולה לבמה, אני רואה את הדברים בצורה ורודה הרבה יותר מאשר מחוצה לה".
במסגרת אירועי הבליינד דיי ב"נא לגעת" תעלה ביום חמישי ההצגה "לא על הלחם לבדו", שבה חנונא משחק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו