קרן מור ועמוס תמם. מתוך "אדיפוס" | צילום: רדי רובינשטיין

סוגרים את 2022: עשר ההצגות שעשו לנו את השנה

קלאסיקות עולמיות, מחזות ישראלים מקוריים, טרגדיות עתיקות וקומדיות חדשות • מאיה כהן בחרה את עשר היצירות הגדולות שעלו בתיאטראות השונים

"אדיפוס", תיאטרון הקאמרי

הטרגדיה הקלאסית היוונית של סופוקלס זכתה לעיבודו המודרני של רוברט אייק שהפך את המחזה הוותיק למותחן קצבי. אדיפוס במודל 2022 הוא פוליטיקאי על סף ניצחון היסטורי בערב בחירות, כזה שמבטיח לעם "פוליטיקה חדשה", לאחר שהציבור עייף ממגפה שמשתוללת ומפרשניות שחיתות בלתי פוסקות.

אדיפוס מודיע על הקמת ועדת חקירה שתחקור פרשיות עבר, ובהיותו בטוח כל כך בנקיון כפיו הוא מכריז שהחקירה תתחיל בעברו שלו. שם מתחיל כדור שלג מתגלגל עד הסוף הידוע מראש. במחזה שביים עירד רובינשטיין מככבים עמוס תמם, קרן מור ומרים זוהר, שמפגינים תצוגת משחק מופתית. לגעת בקלאסיקה ולהפוך אותה למשהו חדש וטוב זה אתגר של ממש, והאופן שבו זה מתקיים ב"אדיפוס" הופך אותה להצגת חובה.

"המלט", תיאטרון בית ליסין

הקלאסיקה הנודעת של שייקספיר עלתה בבימויו המבריק של יאיר שרמן בעיבוד עכשווי, מודרני ומרתק. ממלכת דנמרק הרקובה הופכת לעולם של תיאטרון צבעוני וססגוני, ואל דמותו של המלט, הנסיך הצעיר שיוצר לחקור את מות אביו ולנקום, נכנס שחקן צעיר ואנונימי, אסף יונש. יונש מתמודד היטב עם גודל המשימה, ולצדו קאסט של שחקנים שמשלימים את האנסמבל התיאטרלי, בהם רמי הויברגר, שירי גולן, יורם טולדנו, אלי גורנשטיין, תום חגי וכרמל בין.

אסף יונש. מבצע את המשימה הגדולה בצורה מרשימה, צילום: מיכל חלבין

ההפקה הנוכחית מעזה לבחון את עולם התיאטרון ואת המשמעות שלו, ושואלת שאלות לגביו ולגבי החיים עצמם. החוויה נמשכת יותר משלוש שעות - ללא ספק מדובר באתגר בעידן שבו אנו חיים, אך מצפייה בקהל שנשאר מרותק אפשר להסיק שמדובר במשהו טוב. טוב מאוד.

"הרטיטי את ליבי", התיאטרון הלאומי הבימה

אם יש משהו שחנוך לוין הצליח לעשות במחזות שלו זה להרטיט את לבבות הצופים, לברוא שפה ועולם, ולגרום להם לבכות ולצחוק גם יחד מעליבות החיים שאותה הציג בדרכו המיוחדת. את חומר הגלם הזה השכילה ללוש הבמאית מירי לזר, שהעמידה הצגה מוזיקלית נוגעת ומרגשת, שמצליחה להפיק מצוות השחקנים המוכשר (בהם בן יוסיפוביץ', יעל לבנטל, עמי סמולרצ'יק ומאיה מעוז) את הביצועים המורכבים שמתבקשים עבור הדמויות שלוין ברא.

קאסט השחקנים המוכשר מפגין ביצועים מורכבים, צילום: טל שחר

לא הרבה מחזות של לוין עולים על במות התיאטרון בארץ, וטוב שבתיאטרון הלאומי השכילו להעלות אותו. זאת, אגב, לצד "מלאכת החיים" ו"חפץ" - שיחד יוצרים טרילוגיה חנוך-לוינית ראשונה בתולדות הבימה.

"קצר", תיאטרון באר שבע

אין הרבה יצירות אמנות בארץ שנוגעות בנושא אוטיזם של ילדים, ובהתמודדות של הורים שמגלים שהילד שלהם מקוטלג לפתע כ"אחר". בתיאטרון באר שבע בחרו לעסוק בנושא הרגיש הזה, ולעשות את זה באמצעות הצגה אינטימית שמאירה את המציאות הלא פשוטה הזאת וצובעת אותה בצבעים הומוריסטים.

מתוך ההצגה. מסע רגשי ואינטימי, צילום: מעיין קאופמן

הצופים נשאבים למסע טראגי-קומי, נחשפים לכאב ולקשיים אבל גם לומדים לצחוק עליו, וזה אחד הדברים המיוחדים בהצגה שכתבה נועה לזר-קינן וביימה רוני ברודצקי. את בני הזוג מגלמים מולי שולמן ואפרת ארנון, זוג נשוי בחיים, ואת שאר בני המשפחה והחברים מגלמים הצופים, שהופכים לחלק מההצגה.

"קו החוף", תיאטרון אלעד

המחזה מספרת את סיפורו של וילפריד, שמקבל לילה אחד שיחת טלפון מפתיעה המבשרת לו על מות אביו שאותו מעולם לא הכיר. הוא מחליט לצאת למסע עם הגופה אל עבר המולדת מוכת המלחמה של משפחתו. את "קו החוף" כתב המחזאי הלבנוני וואג'די מועווד, וביים שי פיטובסקי, המנהל האמנותי של התיאטרון.

הצופים זוכים למסע ב-360 מעלות, צילום: רדי רובינשטיין

ההצגה מותאמת למרחב הטרמינל באילת, שהפך לזירה פנטסטית שבה הצופים יוצאים למסע בין מפלסים, חדרים, תפאורות, מוזיקה ומקרנים של וידאו שמקיפים את הקהל מכל עבר. באמצעות שבירת הקיר הרביעי ושילוב הקהל בצורה יצירתית הצליחו בתיאטרון לייצר מסע רגשי מדהים שאתם לא רוצים לפספס.

רוזנקרץ וגילדרשטיין, תיאטרון גשר

אחת המחוות שבחרו בתיאטרון גשר לקיים עבור יבגני אריה, מייסד התיאטרון ומנהלו האמנותי שהלך לעולמו לפני כשנה, היא העלאה של ההצגה המיתולוגית שהתחילה את דרכו של גשר לפני 30 שנה, "רוזנקרץ וגילדרשטיין" מאת טום סטופארד, שאותה ביים אריה ז"ל. על הבימוי הנוכחי (על פי הבימוי המקורי), אמון עמית אפשטיין.

מחווה מרגשת ליבגני אריה ז"ל, צילום: דניאל קמינסקי

ההצגה מלאה בשחקנים ובשחקניות מוכשרים - בהם עידו מוסרי, אלון פרידמן, דורון תבורי, ישראל (סשה) דמידוב, גיל פרנק, מיקי לאון, הנרי דוד, שלומי ברטונוב ועוד - שמביאים את העולם הפנטסטי שבו שתי דמויות המשנה ב"המלט" של שייקספיר, חבריו הטובים של הנסיך הדני מימי הלימודים, מגיעים לארמון כדי לרגל אחריו למען המלך - והופכים לגיבורים. הסיפורים של מאחורי הקלעים של הטרגדיה המפורסמת שמוצגים פה הופכים לשיר הלל מתובל במחשבות פילוסופיות אודות האנושות, האמנות והתיאטרון.

"אותלו", תיאטרון מלנקי

העיבוד העכשווי של מיכאל טפליצקי למחזה רווי היצרים של שייקספיר שמשלב אהבה, קנאה, גזענות ובגידה שאותו גם ביים, פתח את העונה החדשה של התיאטרון. בגרסה המרעננת שבבסיסה אהבה בוערת, תמימות נעורים וקנאה, באות לידי ביטוי החולשות האנושיות ותחושת הזרות שמתכתבות עם לא מעט ניואנסים שבולטים בחברה הישראלית של היום.

גיל פרנק בהצגה. החולשות האנושיות רלוונטיות גם היום, צילום: מארק צו

את אותלו הזר מוונציה משחק גיל פרנק, שמפגין תצוגת משחק משובחת לצד יאגו הנבל, אותו מגלם בכישרון רב דודו ניב. לצדם משחקים קסניה מרקוזה, ברק פרידמן וגיל לבנת. ההפקה הזו מוכיחה שגם עם תפאורה מינימליסטית, בלי פירוטכניקה ובמות גדולות, אפשר לייצר תיאטרון משובח.

"רכוש נטוש", תיאטרון חיפה

המחזה מגולל את סיפורה של אם חד־הורית שבעלה נטש אותה לפני שנים, והשאיר אותה עם שתי בנותיה המתבגרות. כשהן מקבלות מהמועצה המקומית הצעה לעבור לדירה חדשה במקום הבית המתפורר שבו הן גרות ומיועד להריסה, מתחיל המאבק בין הבנות שמבקשות להיחלץ מהעוני ומהבדידות, לבין האם שמתעקשת להיאחז בעבר.

בין החלום לשברו. סלמאן, לוי ומלכה, צילום: מיכל חלבין

אסי לוי מגלמת את תפקידה של טוני, גיבורת המחזה, וגם מביימת את ההצגה (שכתבה שולמית לפיד). היא עושה זאת לצד השחקניות נופר סלמאן וגל מלכא שמגלמות את בנותיה. זה מחזה מאפשר לכל אחת מאיתנו למצוא בו את הטוני אצלו במאבק שבין העבר לעתיד, בין החלום לשברו.

"ברלין", התיאטרון העברי

אילן חצור שכתב וביים את המחזה בחר להעניק מימד קומי לדילמה המוסרית ולקשר המורכב של ניצולי השואה ובני משפחותיהם עם אדמת גרמניה. גילה אלמגור אגמון מגלמת אלמנה ניצולת שואה שנדרה נדר כי לא תדרוך לעולם על אדמת גרמניה. היא שומעת שבתה ונכדה המתגוררים בברלין עומדים לקבל אזרחות גרמנית, ומחליטה לעשות הכל כדי למנוע זאת, גם אם זה אומר להפר את הנדר שלה.

הקשר המורכב שבין ברלין לתל אביב, גם היום, צילום: יוסי צבקר

לצדה משחקים יגאל עדיקא, קרן צור, לואי נופי, ניר כנען ואברהם הורביץ, במחזה שמעלה גם שאלות על אימהות, על הדור השני, ועל הקשר המורכב שבין גרמניה לתל אביב גם בשנת 2022.

"הסבתות", תיאטרון החאן

בני ובנות הגיל השלישי, דור שבתקופת הקורונה סבל מבדידות קשה, עומדים בבסיסה של ההצגה. הבמאית שירילי דשא נכנסה לחדר החזרות יחד עם שחקני החאן יוסי עיני, ויטלי פרידלנד, ניר רון וארז שפריר, ויחד, כשכל אחד מהם הביא את דמותה של הסבתא הפרטית שלו.

מחווה לדור השלישי, צילום: יעל אילן

באמצעות תחקיר ואימפרוביזציה שהובילה דשא (יחד עם המחזאי רוני סיני) הם יצרו רצף של סצנות קומיות דרמטיות שהתגבשו לכדי הצגה קטנה ועדינה, שמזכירה יותר תרגיל ארוך שהתפתח להצגה קסומה ששונה ממה שאנחנו רגילים לראות בתיאטרון. את דמויות הסבתות שחיות יחד בדיור מוגן, מלווה אחות מוסמכת (ניצן לברטובסקי) והתוצאה היא מחווה לדור הוותיק ממקום נוסטלגי, אבל גם כזה שמציג את חייהם כמלאי תשוקות, חלומות והנאות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...