העולם הקסום והפנטסטי שברא לואיס קרול בספרו "אליס בארץ הפלאות" תורגם עד היום למגוון מופעים בימתיים וקולנועיים, וזכה לאדפטציות שונות בארץ ובעולם באמצעות סרטי קולנוע וטלוויזיה, הצגות תאטרון ומחזות זמר, סדרות אנימציה ואפילו משחקי מחשב.
כעת מגיע העולם המיוחד הזה גם לישראל, בגרסה חדשה ווירטואוזית שתציג להקת המחול האמריקנית "מומיקס". המנהל האמנותי והכוריאוגרף של הלהקה, מוזס פנדלטון, יצר את "אליס" - מופע המבוסס על "אליס בארץ הפלאות", שיגיע לסיבוב בישראל ויעלה ב־28 בדצמבר עד 6 בינואר בבית האופרה בתל אביב, באר שבע, ירושלים, חיפה, אשדוד וקריית מוצקין.
עבודתו של פנדלטון, שמציגה מסע חושני וסוריאליסטי, משלבת הומור ומותחת את גבולות התנועה תוך שהיא מזגזגת בין מחול, אמנות האשליה ואקרובטיקה, והיא משתלבת היטב עם העולם של אליס ועם הדמויות השונות בו. תשעת חברי הלהקה מפגינים מיומנות בטכניקות בלט ומחול עכשווי, אקרובטיקה, תיאטרון בובות, שליטה באביזרים, תלבושות מאתגרות וכישרון משחק.
"אליס בחרה בי"
בעיירה זאנדאם, כרבע שעה מאמסטרדם, בתיאטרון קסום, העלתה להקת מומיקס את המופע רגע לפני שהיא מגיעה לישראל. פנדלטון נחשב אחד הכוריאוגרפים והבמאים הפופולריים והחדשניים בארה"ב ב־40 השנים האחרונות. הוא אחד ממייסדי תיאטרון המחול פורץ הדרך "פילובולוס", וב־1980 הקים את מומיקס לצד עבודתו בקולנוע, בטלוויזיה ובאופרה. אחרי ההופעה הוא סיפר לנו על הבחירה בספר האיקוני, ועל המסר שהוא מנסה להעביר.
"אני חושב שאליס בחרה בי, ולא להפך. כבר 30 שנה אני חושב על היצירה הזאת של לואיס קרול, מאז שהבת שלי היתה קטנה", מספר פנדלטון. "הרבה פעמים אחרי מופעים קודמים שלנו, היו אומרים לנו שהסגנון של היצירה מזכיר את העולם של 'אליס בארץ הפלאות'. כשמדברים על מומיקס מדברים על נונסנס ועל סוריאליזם, וזה לגמרי לואיס קרול, ועוד יותר הדימוי הוויזואלי שהוענק לדמויות שלו בהמשך, כמחזמר, הצגות, סרטים ועוד.
"הרבה אנשים במשך השנים פירשו את היצירה שלו, כולל דיסני, טים ברטון וסלבדור דאלי, ובמופע שלנו לא ניסינו ממש לספר את הסיפור של 'אליס בארץ הפלאות' באופן ברור, אלא השתמשנו בזה כאבן דרך לקפיצה דרך מחילת הארנב לעולם שלנו, המלא בפנטזיות ובאשליות. אני מקווה שאנשים במופע לא ירגישו שאנחנו מתארים להם את העולם, אלא את איך שהוא יכול להיות", הוא מסביר. ומה לגבי המסר שניסה להעביר? "המסר הוא שהדמיון הכי חשוב, ושאסור לנו לאבד את החשיבה של הילד גם כשאנחנו מתבגרים. אפשר לדמיין, לכייף, לשמור על פראות ויצירה גם כשגדלים".
קריאות להחרים את ישראל ולא להופיע כאן הן לא דבר נדיר. פנדלטון, מצידו, לא נשמע מתרגש מהמצב הסוריאליסטי, גם כשאני מסבירה לו שהפעם הם מגיעים אחרי מתיחות מורכבת במיוחד ששוררת בארץ. "את חושבת שהפעם המצב מורכב בגלל נתניהו?", הוא שואל בחיוך, ומוסיף: "אני לא שמעתי על זה שום דבר. לא קיבלתי פניות מגורמים בעולם, ואני לא לחוץ או מתוח במיוחד לקראת ההגעה אליכם - אני לחוץ באופן כללי ממה שקורה בעולם".
החוויה בישראל
אף שהוא לא יגיע עם הלהקה לסיבוב בארץ, מתברר שהחיבור שלו עם ישראל הולך הרבה מאוד אחורה, ושבשנת 1973 הוא הופיע פה כיוצר צעיר בפני חברי קיבוץ וחיילים. "אני זוכר את ההופעה הזאת כאחת ההופעות הבלתי נשכחות. הופענו מתחת להרי הגולן, בפני חיל האוויר הישראלי, על במה שעשויה מאבנים. למחרת עזבנו את ישראל, ושמענו ששליש מהחיילים שהופענו בפניהם נהרגו במלחמה. זו היתה טרגדיה וחוויה קשה מאוד, שלא הפסקתי לחשוב עליה מאז. אלה היו שנים מאוד מעצבות עבורי, וזה זיכרון שאני נאחז בו עד היום".
לצד האקרובטיקה והווירטואוזיות של השחקנים, המוזיקה שמלווה את הקטעים המתחלפים היא אחד הדברים המיוחדים בהפקה. היא נעה בין סגנונות מוזיקליים שונים ושפות שונות, על רקע הסקייטבורדים שעליהם גולשים חברי הלהקה, סצנות הריחוף וההיטמעות בקיר הרביעי, כדורי הענק שמדמים את הזחל המוכר, או משחקי האור והצל שמצליחים להקטין ולהגדיל את אליס שוב ושוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו