ספרו האוטוביוגרפי של פיליפ בסון יציג בבמת תיאטרון תמונע ב-9 וב-22 בנובמבר ובין 9 ל-10 בדצמבר. ב-9 בדצמבר תתקיים הצגה חגיגית ושיחה עם אורח הכבוד, פיליפ בסון עצמו, לרגל ביקורו בארץ.
"די כבר עם השקרים שלך" הוא עיבוד בימתי לדרמה הפיוטית שכתב בסון על החיים שאחרי נטישה - הכל מנקודת מבטם של שלושה גברים שונים, שמחוברים ביניהם בקשר של בגידה, החמצה, ואולי אף אהבה. על המחזה והבימוי אמונים ניר פרנקל וטלי הכט, משחקים בהצגה תומר נהיר פטלוק, שחף ברגר ולירן מזרחי, ועל המוזיקה, שלה תפקיד לא מבוטל באירוע התיאטרוני הזה, אחראי עידן-חיים דוד, פסנתרן וזמר, חלק מהצמד "אקלים" ומפיק מוזיקלי, שמלמד ברימון.
דוד משלב בהצגה מוזיקה מקורית עם עיבודים מיוחדים לשירים מוכרים משנות ה-80, התקופה שבה מתרחשת ההצגה. "זה סיפור על אהבה לא ממומשת בין שני גברים שמתחיל בתיכון, אי אז בשנות ה-80, ובעצם הולך ומתקדם במשך חייו של הגיבור הראשי של ההצגה", מספר עידן-חיים.
"בלי ספוילרים, האהבה הזאת לא קורית, ושנים אחרי פיליפ בסון כותב את עצמו, כסופר, שנפגש בסופו של דבר, אחרי 20 שנה, עם הבן של המאהב שלו מפעם - ומגלה מה עלה בגורלו של האב, אהבתו הלא ממומשת. הסוף הוא טרגי, שוב, בלי ספוילרים (צוחק), ומבחינתי זו הייתה נקודה חשובה כמוזיקאי. כששמעתי את קריאת השחקנים הראשונה מאוד התרגשתי ממנה, וזו הייתה ההשראה שלי", הוא משתף בתהליך היצירה. "הגעתי הביתה מאוחר, ישבתי וכתבתי שיר, עוד לפני הפסקול של ההצגה - כל זאת רק בעקבות קריאת השחקנים שהייתי עד לה", הוא מספר.
"הסיפור הניע אותי ובעיקר הסצנה האחרונה, שבה יש את המכתב שהשאיר האהוב של פיליפ, מכתב שמספר אחורה את כל מה שקרה לו מהזווית שלו, ואז מבינים למעשה מה קרה אצלו במשך השנים ולאן הוא נעלם. אני כתבתי שיר כמו מכתב, כבלדת פופ פסנתרית, שלחתי לבמאים וחשבתי שיהיה נחמד לשבץ את זה בסוף ההצגה - כשהקהל יוצא החוצה, שיהיה ברקע בזמן היציאה, כמו בסרט", הוא מספר על הרעיון. "אבל כשטלי וניר שמעו את השיר הזה, 'I Belong to The Past', הוחלט שהוא חייב להיות חלק מההצגה, והשיר שובץ לבסוף בסצנה ללא מילים, שהיא סצנה מינית בין השניים מימי התיכון".
מדברים הרבה על המשחק, על הבימוי ועל הכתיבה בתיאטרון, אבל לא הרבה מבינים את חשיבותה של המוזיקה.
"אני מסכים איתך. למוזיקה יש תפקיד מרכזי בתיאטרון וספציפית בהצגה הזאת. בסופו של דבר, היא קיבלה מקום מרכזי בהצגה, שהיא דווקא לא מיוזיקל, אלא הצגה 'רגילה'. אבל בפסקול, אחד הדברים שבלטו מבחינתי זה שיש לו המון כוח ברגעים מאוד ספציפיים ומדויקים, דווקא כשאין מוזיקה לרגע קט. השתיקות האלה הן קריטיות, ובמקומות האלה יש המון כוח למוזיקה".
אם דוד מדבר על תפקידה של המוזיקה באופן אקדמי, זה לא לגמרי במקרה. כאמור, הוא גם מורה בבית הספר רימון. "אני מוזיקאי שעובד במקביל עם הרגש, אבל עם הרבה שכל ולוגיקה. זה חלק מהעיסוק שלי כמורה, לנתח דברים", הוא מסביר. "אז אני חושב שכשאני כותב מוזיקה להצגה, אני כן רואה איך לייצר סוג של אנרגיה ושל רגש באמצעים לוגיים. יש, למשל, סצנה שצריכה להרגיש מרוחקת כזאת, כשאחת הדמויות הראשיות מופיעה על הבמה, לבושה במעיל עור ועם קסדה של אופנוען, כמו אל יווני שפתאום צנח לבמה, אז כתבתי משהו כמו נאמבר אופראי מרוחק ואמנותי, לא יומיומי, שנמצא ברקע, שרק תומך בריחוק הזה".
אמרת שזו לא הצגה מוזיקלית, אלא הצגה "רגילה". אנחנו חיים בעידן שבו יש הצפה של מחזות זמר בתיאטראות. מה אתה חושב על זה?
"אף שרוב המיוזיקלס שראיתי בחיי היו מדהימים, אני אישית לא ממש בז'אנר הזה ולא מרגיש עצמי מחובר סגנונית. כשאני כותב מוזיקה לתיאטרון, זה כמו פסקול לסרט. אני מתייחס לזה כשפה קולנועית. אין לי התנגדות להצפה של מחזות הזמר, שבסוף מביאים קהל ועוזרים לאנשים להתחבר לתרבות ולתיאטרון".
הצמד "אקלים" של עידן-חיים דוד יופיע ב-26 בינואר 2023 בבית היוצר בתל אביב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו