פסטיבל המחול "אינטימדאנס", שייפתח היום בתיאטרון תמונע, מוסיף להרחיב ולאתגר את גבולות המדיום, להיות ער לשינויים ולהגיב למציאות בישראל. בכל שנה נבחר דימוי מרכזי שממסגר את תוכן הפסטיבל - ואליו מגיבים היוצרים. השנה בחרו המנהלות האמנותיות, מירב דגן וסתיו מרין, את המונח "לימבו" וכתבו בתוכנייה: "בין גל אחד לשני, בין משבר עולמי לבין קונפליקט תמידי־מקומי, בין אתמול למחר... אנחנו בלימבו".
תיאטרון תמונע, הבית של הפסטיבל, הוא מוסד ותיק, ולדברי מרין, הוא "ממוסדות התרבות היחידים שטוענים שהם פרינג' ובאמת עומדים מאחורי זה". שתיהן הדגישו שהתיאטרון מאפשר להן לעשות אמנות "בלי סתימת פיות, בלי צנזורה, בלי לפחד". מרין משתפת שלפני כשלוש שנים ורגע לפני המגיפה, היא נהגה מבית ילדותה שבצפון הארץ לכיוון יפו בגשם שוטף, וברגע של הארה הבינה מה צריך להיות נושא הפסטיבל שהיא ודגן היו אמונות עליו לראשונה - "הפיכה". כאמניות מחול בעלות תודעה חברתית־פוליטית, הן חיפשו מילה שתהיה גם קריאת כיוון וגם פעולה פיזית כיאה לז'אנר שהן עוסקות בו. בעודנו משוחחות השבוע לקראת עלייתו של פסטיבל חדש, הן התקשו להיזכר מה היה אז שהסעיר אותן כל כך - עוד בחירות? תחושת תקיעות? הכל קורה כל כך מהר ותחושת החירום היא אורחת קבועה במחוזותינו.
אי אז, בשבוע שבו הן החלו להתניע את הפסטיבל, ננעל המרחב הציבורי והחל הסגר הראשון. במקום לנהל אמנותית פסטיבל אחד - "עשינו ארבעה פסטיבלים", הן מספרות. חוסר היציבות הוביל לגרסה מקוונת, גרסת לייב עם קפסולות, וכן הלאה. דגן משתפת: "היתה תחושה שאנחנו מיותרים, שהתחום מיותר", ומרין מוסיפה: "תפקידנו היה לגרום לאמנים להרגיש שהם עושים משהו טוב". לאחר ציפייה ארוכה ולא מעט רגעי ייאוש, הגיע היום שבו הוסרו חלקית ההגבלות. הן קפצו על ההזדמנות והזמינו את היוצרים ואת הקהל. את המופעים הן תיארו "כמו נס. היתה התרגשות עצומה לפגוש אנשים פנים אל פנים. ההרגשה היתה שזה חתרני". שנתיים חלפו ועקבות המגיפה היטשטשו. דגן ומרין, חברות ילדות עם קשר סימביוטי, הפכו במקביל לאימהות טריות.
אזור הבין לבין, הלימבו, כרוך גם באפקט הקורונה ובהשפעותיה על האיזון שבין הפרטי לקולקטיבי ובין הפנים לחוץ. כל יוצר עיבד בימתית את המושג באופן שונה: סוגיית היחסים בין אם ובתה תהיה החומר ביצירתה של הכוריאוגרפית דגה פדר, שבה היא תחקור, בין השאר, "היכן נגמרת האם ומתחילה הילדה?". היוצרת גליה עיני תשתמש בהקלטות סאונד ביתיות, שבהן היא ובן זוגה מתלחששים פן יעירו את תינוקם בפרפורמנס דוקומנטרי שיציג כבמעשה גילוי את מה שנהוג לכסות. מיקה קופפר תבצע סולו ש"מתענג על האפשרות הבלתי פוסקת להרכבה ולהתארגנות מחדש" בתוך גוף הלימבו, המשתנה ללא הרף.
הפסטיבל מעלה נושאים מהותיים שדווקא הטריוויאליות שלהם היא מוקד העניין. לאמנות המחול ולמעשה הכוריאוגרפי יש יכולת מופלאה להציג ספקטקל - אך גם לרקוד ניואנסים גופניים שגרתיים ולעסוק בזיכרון, בטראומות, ביחסים או בזמן.
שתי אורחות כבוד ילוו את הפסטיבל ויבססו אותו כאירוע חגיגי בשדה המחול - איריס לנה וד"ר ילי נתיב, חוקרות ויוזמות הפודקאסט "חיות מחול", שבפעולה פרפורמטיבית יוצאת דופן ישדרו מאולפן שקוף, יראיינו ויגיבו למתרחש בתיאטרון. מהאולפן הן יראו את מה שלא מובן מאליו - קהל רב מגיע לצפות במחול במקום דל תקציב, פנים אל פנים, גוף מול גוף.
פסטיבל אינטימדאנס ייפתח היום (רביעי) ויימשך עד יום שבת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו