יצירתו של אפרים קישון, חתן פרס ישראל, מהסאטיריקנים והבמאים הישראלים הגדולים ביותר, עומדת בבסיסו של פסטיבל חדש - פסטיבל הקומדיה הישראלי ע"ש אפרים קישון - שייפתח היום ויתפרס על פני שבעה מוקדים ברחבי ירושלים. הפסטיבל, ביוזמת תיאטרון האינקובטור ומשפחת קישון, יוקדש לקידום יצירה חדשה ויחגוג את המורשת המפוארת של הקומדיה, ההומור והסאטירה הישראלית.
לקראת הפסטיבל שוחחנו עם ילדיו של קישון - אמיר, רפי ורננה - ושמענו מהם איך נולד הפסטיבל ומה הם חושבים שאבא שלהם היה אומר על מה שקורה פה כיום. "בעבר היה פסטיבל קישון בתל אביב, יש כל הזמן אירועים לזכרו. הוא היה מיוצרי התרבות הגדולים בישראל", אומר רפי, "הוא הסופר העברי הנפוץ ביותר בעולם. ספרו 'ספר משפחתי' הוא הנפוץ בעולם אחרי התנ"ך. כל הזמן יש עניין ביצירה שלו, ואנחנו מנסים כל הזמן לטפח את זה לצד נטע, מנהלת העיזבון, שעוזרת לנו".
לדברי אמיר, "אני מסתכל על הלידה של הפסטיבל בצורה קצת יותר פילוסופית. אבא היה מאוד מוצלח, ואני זוכר שכשהייתי מגיע איתו לפסטיבל הספרים בפרנקפורט הוא תמיד היה אומר לי שהוא בר מזל, משום שיש כל כך הרבה אנשים עם כישרונות דומים לשלו שפשוט לא היה להם המזל, וזה נחרט בזיכרוני. אני מאמין בזה וחושב שהבסיס האידיאולוגי של הפסטיבל הזה הוא צוואתו הרוחנית - לתת הזדמנות לכישרונות בפסטיבל של הומור".
"אמנם הוא הצליח מאוד בעולם, אך היה לו חשוב מאוד להצליח גם בישראל, שהיתה בשבילו המקום החשוב ביותר. הוא בטוח היה מאושר לדעת שיש פסטיבל על שמו בירושלים, המקום שהפך אותו מפליט שואה חסר כל למה שהוא היה", מספר רפי. "לטווח הארוך המטרה היא להביא לכאן גם הומור מהעולם ולהפוך את זה לאירוע בינלאומי שיחגוג הומור יהודי וייתן לירושלים צבע אחר. פעם שאלו את אבא, 'תגיד, יש דבר כזה הומור יהודי?', הוא ענה: 'אני ממש לא יודע, אבל אני עושה מזה המון כסף'".
"אנחנו רוצים לסמן דרך לדור חדש של סאטיריקנים מכל שכבות ההומור והז'אנרים. כבר שנים שאנחנו מנסים להקים את זה, וסוף־סוף זה הצליח. המטרה היא לייצר משהו קבוע שייתן להם במה, ואין מתאים יותר מהשם של קישון, שאת המורשת שלו אנחנו רוצים להנחיל לדור הצעיר כי החומרים שלו עדיין רלוונטיים", משתפת רננה.
מה לדעתכם הוא היה חושב על היצירה העברית כיום?
"כששאלו אותו למה הוא הפסיק לכתוב, הוא אמר 'כי כבר כתבתי על הכל'. אז קחי את המשפט הזה ותראי איך זה מתאים להיום. זה מה שהוא היה אומר", עונה אמיר. לדברי רפי, "יש לו סיפור בשם 'הבה נרננה', יצירה שמלגלגת על רדידות הפזמונים של אז. תארי לעצמך מה הוא היה כותב על מועבט, רד בול וכל הטקסטים של היום. מצד שני, אם הוא היה חי כיום הוא היה מוקסם מהרשתות החברתיות, בטח מהפייסבוק ומהטוויטר, כי היה לו חשוב להביע רעיונות ודעות אבל הוא שנא לכתוב הומורסקות, ואם הוא היה יודע שאפשר לכתוב ציוץ קצר של חמש שורות, וישר אלפים קוראים אותו - אני בטוח שהוא היה מתמכר והיו לו מאות אלפי עוקבים".
יש אמנים שזוכים לשבחים ולהערכה, וגם לפסטיבלים, רק אחרי מותם. אביכם זכה לזה בעודו בחייו.
"לקראת הסוף היתה לו תקופה של עדנה", אומרת רננה, "הספרים שלו היו רבי מכר, המחזות שלו הועלו, הוא זכה בפרס ישראל. בסוף הוא קיבל את ההכרה שהוא חיכה לה, שאותה קיבל עוד קודם באירופה. שם הוא היה כוכב, ובארץ לא סלחו לו, קראו לו יורד. הוא היה מהחלוצים שהיו גם אמנים בינלאומיים והצליחו גם פה, ובאותה התקופה לא היו סלחניים לזה. הוא ספג עלבונות המון שנים גם מהמבקרים, אבל בסוף היה טון חיובי, ואני שמחה בשבילו".
הפסטיבל ייפתח היום (ראשון) ויימשך עד שבת, ובמסגרתו יועלו בבכורה שש הפקות מקור של יוצרות ויוצרים ישראלים, מופעי סטנד־אפ, מופעי מוזיקה, מופעי ספוקן וורד, הרצאות, סדנאות קומיות לכל המשפחה, הקרנות סרטים ועוד מגוון אירועים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו