בעולם מתוקן, הכוריאוגרף האמריקני המוערך דווייט רודן היה זוכה להציג את היצירה "Star Dust" בפני האיש שהיווה לה השראה. את מופע המחול שמוקדש ליצירותיו של דיוויד בואי, תכנן רודן עוד טרם מותו של המוזיקאי האייקוני בינואר 2016. אבל בהיותו של בואי נפקד־נוכח בפרויקט, הפך אבק הכוכבים של רודן ולהקתו קומפלקשנס למופע הנצחה. מופע עתיר להיטים על־זמניים ופרשנותם התנועתית, בערב שמוקדש לפועלו של מי שעוד הרבה לפני מותו קרא: "Let’s Dance".
"היה רעיון לשתף אותו בפרויקט, כי התכוננתי למופע וחיפשתי לו מימון עוד לפני שהוא מת. ללא ספק הייתי מנסה ליצור קשר איתו", אומר רודן (60), מאושיות המחול והריקוד המוערכות בתחומן בארה"ב, ערב הגעת המופע לישראל. "אני חושב שהוא היה אוהב את הרעיון של יצירת בלט שמבוססת על המוזיקה שלו. הוא אהב שיתופי פעולה, לפחות עם מוזיקאים אחרים, אז אולי הוא היה אוהב לראות איך המוזיקה שלו מקבלת פרשנות בלט".
אף שהתנועה לא היתה זרה לו, בואי לא נחשב רקדן גדול.
"נכון. בואי זז בדרך די משונה, כמעט מוזרה ואקוורדית, אבל זו היתה הדרך שלו לזוז. הוא היה כל כך מיוחד. 'Star Dust' הוא מכתב אהבה לדיוויד בואי, שבו ניסיתי להציג את המנעד של המוזיקה שלו. היא התפרשה על פני ארבעה עשורים, והוא באמת ניסה כל מיני סגנונות: רוקנרול, R&B, פאנק, ג'אז. אהבתי את כל הפרסונות השונות שהיו לו על הבמה. הוא היה כל כך יצירתי, נועז ואמיץ באופן שבו הוא הציג את המוזיקה שלו. הוא לא מצייר תמונה של 'אני אוהב אותך' אלא כזו של עולמות אחרים".
בזמנו של בואי נזילות מגדרית עוד לא היתה מושג רווח, והיא אלמנט בולט שבא לידי ביטוי במופע.
"ללא ספק. האלמנט האנדרוגיני של האישיות שלו גם היה חלק גדול מהאווירה של היצירה הזו. יש רגע בבלט שבדרך כלל מבוצע על ידי בחורה, ובמופע הזה גבר רוקד אותו ולהפך. זה תמיד עובד לשני הצדדים. עכשיו השיח על מגדריות כפולה נורא פופולרי, וגם מהבחינה הזו בואי, כמו תמיד, הקדים את זמנו".
מה אתה חושב שהוא היה אומר על "Star Dust"?
"יש לי הרגשה, ואולי אני קצת יומרני, שהוא היה אוהב אותו. ספגתי השראה ממנו ומהמוזיקה שלו, ובאמת הקשבתי לסיפורים שהוא סיפר כי בכל שיר הוא תיאר עולם אחר. המופע שלנו הוא גם רכבת הרים - התחושות שהוא מעורר משתנות כל הזמן, ואני חושב שהוא היה מגיב לו באופן חיובי כי גם הוא השתנה תמידית".
התנועה מחברת
אבל לא רק בואי זוכה להכרה ולהנצחה במופע. הערב המדובר למעשה נחלק לשניים. החלק השני, "באך 25", מוקדש ליצירותיהם של יוהאן סבסטיאן באך ובנו קרל פיליפ עמנואל. בעוד הקשר בין שני הגיבורים המוזיקליים נראה רופף למדי, רודן דווקא מביא הקשר מספק. "באך הוא המלחין הקלאסי האהוב עליו, ובואי הוא מישהו שתמיד רציתי ליצור לו", הוא אומר. "אלה הן שתי יצירות שונות, וכשחיברנו אותן יחד באותה תוכנית הסתכלנו על הערב שנוצר וממש אהבנו את הניגוד ביניהם: אחד מאוד פיזי והשני קלאסיקן; באך מתמטי ובואי חופשי, אקספרסיבי וזורם במונחי היכולת שלו לזוז מדבר לדבר".
את קומפלקשנס הוא הקים לפני 28 שנה, כאנסמבל רקדנים משלל ארצות, סגנונות ומקורות אתניים. הרבה לפני השיח הפופולרי היום על גיוון אנושי, דווייט ושותפו דזמונד ריצ'רדסון ראו את הפוטנציאל הטמון בשילוב בין הקלאסי למודרני ובאמירה האוניברסלית שהוא נושא. כבר לא מעט שנים שדווייט נחשב אוטוריטת בלט ורקדן מהולל, מהסוג שמנגיש את תחומו האליטיסטי גם למיינסטרים. אם באמצעות עבודותיו עם קרקס "סירק דה־סוליי", ואם בתוכנית הטלוויזיה "So You Think You Can Dance". לצד כך, ברפרטואר המקצועי שלו עבודות עם שמות כמו לני קרביץ, פרינס ואפילו פטריק סוויזי, שעימו עבד לקראת השתתפותו של האחרון בסרט "ריקוד אחרון" מ־2003.
"פטריק היה חבר יקר שלי", הוא מספר על יחסיו עם השחקן שהלך לעולמו ב־2009. "הוא ראה את ההרכב שלי וכתב לי שהוא עובד על סרט ריקוד. נפגשנו כדי לדבר על כך, ועברו כמה שנים עד שהוא יצא. בזמן הזה נהיינו חברים טובים. אני ממש מתגעגע אליו. פטריק היה שחקן הוליוודי גדול, אבל רקדן בליבו".
מה אתה זוכר מהעבודה שלך עם לני קרביץ ופרינס?
"לני כזה אמן נדיב. ממש לאחרונה יצרנו מופע בשם 'Love Rocks', שמתמקד במוזיקה שלו. בערב הפתיחה הוא התקשר אלינו בפייסטיים בעודנו על הבמה, ואיחל לרקדנים ולכולנו ערב פתיחה פנטסטי. הוא היה נרגש מאוד שמעלים בלט למוזיקה שלו. גם העבודה עם פרינס היתה מדהימה. עבדתי איתו בשלבים מאוד מוקדמים בקריירה שלי, והוזמנתי לבנות כוריאוגרפיה למופע חדש שלו. אני לא רוצה להגיד שהוא היה אובססיבי, אבל זו המילה המתאימה ביותר לתאר אותו. הוא ראה במהלך החזרות תנועה שמצאה חן בעיניו ושאל אותי אם היא יכולה להופיע בכל שיר. בהתחלה חשבתי שזה לא רעיון טוב, אבל אז שילבתי אותה בכל אחד מהריקודים והשירים, וזה יצר מעין חוט שני שחיבר בין כל הקטעים בערב. הוא גם למד אותה בעצמו".
בסופו של דבר, עשית לא מעט כדי להביא את אמנות הריקוד להמונים, והתחום הפך הרבה יותר פופולרי בשנים האחרונות.
"הגישה לנושא ברשת וגם בתוכניות ריאליטי השפיעו על לא מעט אנשים. רבים מבינים עכשיו את ההשפעה שיש לריקוד. לראות מפורסמים רוקדים העניק השראה לרבים ללכת וללמוד את התחום יותר, וכל אלה בהחלט הביאו את אמנות הריקוד למרכז. תסתכל על טיקטוק - נראה לי שרוב הסרטונים שם מבוססי ריקוד. בסופו של דבר, אתה שומע מוזיקה ומזיז את הגוף כי אין טבעי מזה. כולנו זזים".