בבית הספר למשחק בית צבי ברמת גן תוצג היום במהלך היום ההצגה "רכבות הילדים", שמגוללת את סיפורה של אווה שלזינגר, ילדה שהוברחה ברכבת מגרמניה לאנגליה על ידי הוריה, כדי למצוא מקלט ולהציל את חייה.
את ההצגה כתבה המחזאית הבריטית־יהודייה דיאן סמואלס, ותרגם אותה רוני פינקוביץ' המנוח. היא תעלה היום בשעות 10:00, 13:00, 17:00 ו־20:30 בהשתתפות הסטודנטים בבית צבי. אחת השחקניות היא טל בלנק (26) מרמת גן, נכדה לניצולי שואה. "סבתא שלי נולדה בפולין ב־1930", היא מספרת. "כשהמלחמה פרצה היא היתה בדיוק בגיל של הדמות שלי בהצגה, בת 9. היא והמשפחה שלה הצליחו לברוח לרוסיה, הגיעו למחנה עבודה בסיביר, ובסופו של דבר היא הגיעה לארץ בגיל 16 אחרי שאיבדה את כל המשפחה שלה. היום היא בת 92. היא מסרה את העדות שלה ביד ושם, אבל אני אף פעם לא שאלתי אותה על הסיפור שלה בצורה ישירה. לא היה לי אומץ. במהלך החזרות חשבתי המון עליה, על ילדה בת 9 שאומרים שצריך לעזוב הכל ולברוח והיא לא מבינה למה".
שחקנית אחרת היא אליה לויטן (24) מדגניה ב'. "אני דור שלישי לשואה", היא מספרת. "סבא שלי מצד אמא מליטא, שרד שנים במחנות עבודה, וסבתא שלי מצד אמא מהונגריה, איבדה את רוב בני משפחתה. גדלתי על הסיפורים האלה. בהצגה אני משחקת את הקצינה הנאצית, ובחזרות הדהד לי מאוד הסיפור של סבא וסבתא שלי. בהתחלה היה לי ממש קשה לשחק את התפקיד הזה, למדוד תלבושת עם צלב קרס. לקח לי זמן להשלים עם זה שאני מייצגת את מה שקרה, ושזה לא אני".
הבמאית אתי רזניק מספרת כי דרך ההצגה הכירה לראשונה את הסיפור של רכבות הילדים. "הנושא הזה לא נלמד בבתי הספר, והציבור הרחב לא מכיר את הסיפור הדרמטי הזה של ילדים שהוברחו ברכבות מדצמבר 1938 ועד ספטמבר 1939. כך ניצלו כעשרת אלפים ילדים יהודים, שפוזרו בין משפחות ובתי יתומים. רק 900 מהם זכו לכך שאחד מהוריהם שרד. ייתכן שזאת הסיבה שאף אחד לא ממש כתב את ההיסטוריה שלהם. חוץ מהמשפחות, אף אחד לא ידע מה עלה בגורלם. אני מרגישה שזו שליחות לספר את הסיפור שלהם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו