"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

איך גורמים לבני נוער לאהוב תיאטרון?

התיאטרון הקאמרי מקיים פרויקט קהילתי, שבמסגרתו שחקנים מדריכים קבוצות נוער ביפו ובבת ים • בת אל משיאן ("היורשת"), שמדריכה את הקבוצה בבת ים, מספרת איך מנסים להפוך הצגות למשהו אופנתי

,עודכן
0השמעה
קבוצת התיאטרון בבת ים. ראשונה משמאל: ליאור מלול

זה כמה חודשים שהתיאטרון הקאמרי מקיים פרויקט קהילתי בשם "הקאמרי אקדמי" ביפו ובבת ים, שבמסגרתו עובדים שחקנים מהתיאטרון עם קבוצות מקומיות של בני נוער.

היוזמה היתה של שחקן צעיר בשם אוהד ובר. הוא הציע את הרעיון למנכ"ל הקאמרי, רן גואטה, שבעצמו גדל ביפו - וגואטה התלהב מהרעיון. כרגע יש שתי קבוצות פעילות: אחת ביפו, שאותה מדריכה השחקנית נעמה מנור, ואחת בבת ים, שאותה מדריכה השחקנית בת אל משיאן, ששיחקה בין היתר בסדרה "היורשת" בקשת 12, ובסרט הקולנוע "להציל את נטע" של ניר ברגמן.

"אני שחקנית, ובמקביל אני מורה לתיאטרון", מספרת משיאן (32). "אני מלמדת במגוון מסגרות, והכי מעניין אותי לעבוד עם בני נוער. בבת ים, שזה ממש ליד תל אביב, יש בני נוער שלא מגיעים לתיאטרון, למרות שהם סופר מוכשרים. אין להם נגישות לתחום הזה. אני נפגשת איתם כל שבוע במרכז הנוער הקהילתי בבת ים, קבוצה של עשר בנות בגילי 17-14, ואנחנו עובדות על הצגה שתעלה בסוף השנה, 'ציד המכשפות' של ארתור מילר".

בת אל משיאן,צילום: רפאל שחרי

ליאור מלול (17), תלמידת כיתה י"א בבת ים, היא אחת הבנות בקבוצה של משיאן. "לפני שנה הביאו למרכז הנוער מישהי שהעבירה חוג תיאטרון, והשנה הפתיעו אותנו בענק כשאמרו שהקאמרי נכנס לתמונה", היא מספרת. "זה צעד משמעותי עבורנו, זה ממש ללכת בגדול, חלום שמתגשם".

החלום שלך הוא להיות שחקנית?

"לקבוצה הזאת היו אודישנים, אז עשיתי אודישן והתקבלתי. עולם התיאטרון תמיד עניין אותי. הבמה מאוד מעניינת אותי, והלוואי שאהיה שחקנית. הקבוצה הזאת פתחה לנו דלת מדהימה. יש לי חברות שלא חשבו בחיים שיגיעו לתיאטרון, ואני שכנעתי אותן. הן מאושרות בקבוצה".

לדברי משיאן, "הבנות בקבוצה כותבות את החומרים שלהן בעצמן, דברים שצפים מהחיים שלהן. מדובר בבנות נוער שחיות בפריפריה תרבותית בישראל. אני מורה כבר כמה שנים, וזו אחת הקבוצות הכי מוכשרות שפגשתי, בנות חזקות ונחושות, שלכל אחת מהן יש חופש מחשבתי ואינדיבידואליות שלא תמיד רואים בתל אביב. אני מאמינה שהפרויקט הזה יפרוץ לכל הארץ, כי כרגע שתי הקבוצות, גם בבת ים וגם ביפו, מאוד מוצלחות.

"זה לא שגילינו לבת ים את עולם התיאטרון, זה פשוט שהתיאטרון שם קצת פחות אופנתי. פחות מקובל שבני נוער ילכו להצגות, ואנחנו מנגישים להם את זה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר