רשף לוי: "מאז הקורונה אני הולך עם הקומדיה שלי עד הסוף"

בתיאטרון העברי עובדים על הצגה חדשה שתעלה ביוני, "החותנת", על פי מחזה שכתב רשף לוי. את המחזה המקורי, "Social Security", כתב התסריטאי והמחזאי האמריקני אנדרו ברגמן ב־1986, ולוי עשה לו עיבוד שיהיה רלוונטי יותר לישראל.

העלילה מתמקדת בזוג צעיר, יוגב ומיקה נויפלד, שעוסק בסחר באמנות. יום אחד מופיעים בביתם גילה, אחות של מיקה, ובעלה, ומפתיעים אותם בבשורה שתשנה את חייהם. את ההצגה מביים שמואל וילוז'ני, וישחקו בה ענת מגן־שבו, תומר שרון, גילת אנקורי/סנדרה שדה ושמעון כהן/טוביה צפיר.

"העיבוד שלי עלה ב־2012 בהבימה, בכיכובו של אדיר מילר", מספר לוי. "כשפנו אלי מהתיאטרון העברי ואמרו שהם רוצים להעלות את ההצגה, חזרתי שוב למחזה. עדכנתי את התרגום לתקופה שלנו ולשינויים שקרו מאז בעולם, הוספתי עוד בדיחות והתאמתי את ההצגה לשחקנים החדשים.
"מדובר פה בקאסט פסיכי, שחקנים מצחיקים ואהובים. זה קאסט חלומות שבדרך כלל אין אותו בתיאטרון. הייתי איתם בקריאות, ואני בוודאי אהיה בחזרות, בעיקר כדי ליהנות (צוחק).

כסטנדאפיסט צעיר הייתי מגיע לחדרי חזרות, יושב עם פנקס ועט, כותב בדיחות ונותן לבמאי. זה דבר שאני אוהב לעשות, להמציא בדיחות על סיטואציה קיימת. זה כמו לאלתר בהופעה שלי כשאני מדבר עם הקהל. זה כיף למוח".

מי שמביים את ההצגה הוא מישהו שאתה מכיר היטב מעולמות הסטנד־אפ, וילוז'ני.

"וילו הוא האבא המייסד של הסטנד־אפ בארץ, אחד משלושת הגדולים יחד עם יעקב כהן ורמי שטרן. הם ייסדו את כל הז'אנרים שיש עד היום בסטנד־אפ. הוא מחונן ומבריק, אני אוהב אותו והוא חבר שלי. העבודה שלי ברובה מסתיימת עם הכתיבה. אני מעביר את המחזה אליו, לביים ולהדריך את השחקנים. יש חלוקה ברורה בתיאטרון".

ספר על המחזה.

"המחזה לוקח סיטואציה שמוכרת להמון אנשים, כשהיחסים מתהפכים בין ההורים לילדים, וכשהילדים הופכים להיות אלה שצריכים לטפל בהורים שלהם. זה קורה לזוג שצריך לטפל באמא של האישה. זאת קומדיה שבה כולם לומדים על החיים ועל עצמם. אלה לא בדיחות קלאסיות של יחסי חותנת־אישה".

מה אתה עושה עוד בימים אלה?

"בכאן 11 תעלה השנה הסדרה 'קרתגו' שכתבתי עם אחי, ינץ לוי, ועם תומר שני. היא כרגע בעריכה. זו סדרה היסטורית שעוסקת במחנה מעצר שהבריטים החזיקו באפריקה בזמן מלחמת העולם השנייה".

שונה מאוד מהתכנים הקומיים שמזוהים איתך.

"בכל פרויקט שבחרתי, תמיד הלכתי למקום שלא הייתי בו קודם. אחרי 'הבורר' עשיתי את 'נחמה', שהיתה סדרה משפחתית ואישית. עכשיו זו סדרה היסטורית. זה חשוב לאמן למצוא שותפים נכונים וללכת אל הלא נודע. אני כמובן ממשיך לרוץ עם הסטנד־אפ שלי, שזו אהבת חיי, ולא אפסיק אף פעם. האהבה הגדולה שלי היא להצחיק אנשים שעומדים מולי, לדבר איתם".

משהו מחוויות הקורונה נכנס לסטנד־אפ שלך או למחזה "החותנת"?

"מה שהקורונה עשתה לסטנד־אפ שלי זה שהיא שינתה משהו בסיסי בדרך שבה אני מופיע. אני הולך עד הסוף עם הקומדיה, מתוך ידיעה שכל הופעה יכולה להיות האחרונה כי מחר יעשו סגר. להתאבד על מופע עד הסוף זו תחושה נהדרת לקומיקאי. מבחינת 'החותנת' - זו הצגה שהיא אסקפיזם. אין בה לא קורונה ולא פיגועים, באים ליהנות".