"מזהמים את מי התהום התרבותי": יאיר גרבוז יוצא נגד המיצג של נטלי דדון והשיר של סטטיק

הצייר והסופר יאיר גרבוז התארח בתוכנית של מאיה סלע ואלעד בר נוי, "סוף סוף" בכאן תרבות, ובתגובה להקדמה שבה הוזכרו המיצג של נטלי דדון בברלין והשיר "הלם קרב" של סטטיק, הוא אמר: "דברי ההקדמה היו אחד הרגעים העצובים שהיו לי בתקופה האחרונה, לשמוע את הדוגמאות של אנשים מצער אמיתי ומרצון אמיתי להביע כל מיני דברים, גם מזהמים את מי התהום התרבותי שלנו בכל מיני דברים שאין להם שום דבר עם מה שאני קורא לו יצירת אמנות".

"שלחנו אותך לצפות בקליפ של "הלם קרב" של סטטיק. עם אילו רשמים חזרת?", נשאל גרבוז, וענה: "כל מה שאמרתי עד עכשיו מתאר את הרשמים האלה. סטטיק הוא בחור מאוד אינטליגנטי, אני לא בטוח שבשיר הזה. שמעתי אותו מדבר פעם ומאוד התרשמתי. זה לא מתקשר לי עם שום דבר שאני צורך בימים שיש לי, איך להגיד, את מעט תקווה שיש לי... זאת אומרת שאני חושב מה לקרוא, למה להאזין, לאיזו תערוכה ללכת, כל מה שהוזכר פה - לא, מה שנקרא, לא".

בשלב זה נשאל האמן אם אמנות אמורה למנוע מלחמה מלכתחילה: "היא לא אמורה למנוע במובן הפיזי, אבל היא אמורה לנבא אפשרויות אחרות, להציע אפשרויות אחרות. אני אתן לכם עוד דוגמה: לפני הכניסה הראשונה של צה"ל ללבנון הייתה הפגנה קטנה, השלטים שם אמרו 'אל תכנסו ללבנון'.

"אחר כך נכנסו ללבנון וכמובן שהמשיכו להפגין. וההפגנות הלכו וגדלו. וכל האנשים שקראו למפגינים 'בוגדים', ו'שמאלנים' בצירוף תארים שאני לא רוצה לחזור עליהם, הצטרפו בסוף למפגינים. וביקשנו שצה"ל ייצא מהבוץ הלבנוני, אבל זה כמובן היה מאוחר מדי. ואז לאמנות לא היה מה להגיד. גם עכשיו.

"הסיסמאות הנבובות, שאני מבין את הצורך הנפשי בסיסמאות כאלה. אבל מה זה 'יחד ננצח'? איזה יחד? אני ובן גביר? אני וסמוטריץ'? אנחנו יחד? אם היינו יחד לא היינו מגיעים בכלל למצב הזה".

בהמשך הוסיף גרבוז: "אני יכול להראות לך צילום של רחוב בעזה אחרי הפצצה של חיל האוויר. הרבה אנשים יגיבו בצורה שונה לדבר הזה. אני אגיד שבכל מקרה הרס זה דבר מצער. מישהו אחר יגיד: 'תלוי מה מצאו ברחוב הזה ומה ההם עשו'. מישהו אחר יגיד: 'הנה נשאר פה בית אחד שלם וצה"ל לא בסדר, הם השאירו בית שלם'. התמונה היא אותה תמונה. התמונה כשלעצמה מזעזעת, ותפקיד האמנות זה לזעזע, לטלטל. להראות לך את האפשרויות. בדרך כלל ככל שהיא מנסה להיות ישירה יותר היא יותר פלקטית".

על המיצגים בקפלן אמר גרבוז: "מתי כבר יהיה שלום שאפשר יהיה לא להסתכל במיצגים האלה, ולא כל מי שמצייר פרחים בבארי או כל מי שמצייר סבתא עם נכדה... זה קורע גם את הלב שלי, אבל זה קורע גם את האמנות".